לתמוך בברבי

היי. קוראים לי רובי, רובי קארטר. אני הילדה ה-חנונית של השכבה………. או ככה לפחות מחשיבות אותי המורות, והחבורה של דוני. אני לא אשכח את היום בו החברה הכי טובה שלי לשעבר, ברבי, הגיעה. זה התחיל בשיעור השני. דוני בארס, ברברה מונדיי וגם רו ליימן התעללו בי. הן קימטו דפים במחברת וזרקו עליי… הכי פוגע היה דף מקומט שהיה כתוב עליו "תקראי!" וכשפתחתי אותו… שצף של קללות הגיע עד אליי. כשממש עמדתי לפרוץ בבכי, הדלת נפתחה. "מה קורה, כיתה חדשה?" שאל קול של בחורה. המורה אמרה: "תלמידים, זאת התלמידה החדשה, ברבי אנג'לס. תתייחסו אליה כמו שצריך." ברבי שאלה: "אז, מוריקה, איפה אני יושבת?" "את תשבי ליד רובי קארטר. ואל תקראי לי או למורה אחרת מוריקה…." אמרה המורה. ברבי אמרה: "וואטבר." ומצאה אותי במהירות. היא התחצפה למורה? מסכנה… המורה רבקה שונאת את כולם.. רק את דוני היא אוהבת. אז שקענו בשיעור המתמטיקה… ושוב התחיל מטח כדורי הנייר על הגב שלי. ברבי הסתכלה. היא לקחה קש, ואמרה: "Yo princess! יש לי הפתעה קטנה!" היא ירתה כדורי רוק על כל אחת מהן. "איכססס…" לחשה ברברה. דוני אמרה: "את תשלמי על זה…" צחקקתי. כשברבי הביטה בי, דחפתי את הראש לספר. הצלצול צלצל, כולם לקחו איתם את הספרים והתקדמו לעבר הלוקרים. "היי, רובי!" אמרה ברבי. לא הסתובבתי. בטח זאת רובי אחרת. "אמרתי היי רובי. למה את לא מסתובבת?" שאלה ברבי. הסתובבתי אליה, ושאלתי: "את… דיברת אליי?" היא הנהנה. היא אמרה: "אני לא מכירה רובי אחרת." חייכתי. היא שאלה: "למה לא אמרת לבנות ההן משהו?" "כי…. אין לי אומץ…" אמרתי. ברבי נשמה עמוק, ואמרה: "אם אין לך אומץ, תישארי איתי. אני אעזור לך לפתח את הביטחון העצמי שלך." ברבי היא ילדה שהיא חצי טום בוי. היא לא תוותר על הסקייטבורד, ולפעמים היא מתנהגת כמו בן, אבל היא לא מוותרת על טיפוח הציפורניים, השיער, הגוף, ועל האופנה. היא הכי אוהבת את הג'ינס הקרוע שלה, יחד עם חולצה שחורה שכתוב עליה בוורוד ROCK, ומשהו מיוחד כזה ליד. חייכתי אליה, אנחנו יכולות להיות חברות טובות. שאלתי אותה: "איפה הארונית שלך?" ופתחתי את הארונית שלי. היא אמרה: "ממש… כאן." ופתחה את הארונית שנמצאת לידי, מצד ימין. היא הניחה שם את הספרים והוציא בקבוקון צבע כחול מנצנץ. היא כתבה באלכסון [בכתב מדהים!] את המילה "Barbie" ועשתה לב קטן. היא אמרה: "זה צבע מהיר, הוא יהיה גמור עוד דקה. וחייכה. אמרתי לה: "לקפיטריה!" חייכתי והלכנו ביחד.
-אחרי יום-
"תראו, זאת רובי!" צעקה רו. אני וברבי סיכמנו להיפגש בשער בית הספר. דוני התקרבה אליי. "רובי, החולצה הזאת חדשה?" היא שאלה. אמרתי: "כן…." היא חייכה. שאלתי אותה: "למה, אהבת אותה?" דוני אמרה: "ממש לא. אני מקווה שזה לא מאוחר עבורך לבקש החזר… אוי וחצאית? באמת? עכשיו אופנתי אצלנו רק סקיני ג'ינס. ו…הנעליים! מזעזע! בנות, בואו למכונת השתייה. אני צריכה לאטה חם שיסיח לי את הדעת מהכיעור הזה…" השלוש הלכו משם בצחוק פרוע. כמעט בכיתי. הבטתי סביב, ראיתי את ברבי מחליקה על הסקייטבורד שלה לעברי. אחרי זמן קצר היא הגיעה אליי. "מה קרה?" היא שאלה כשראתה את הפרצוף המדוכדך שלי. אמרתי לה: "דוני לעגה לבגדים שלי…" "המכשפה הזאת! יש לי תוכנית להיפטר ממנה לכל היום." אמרה ברבי. חייכתי. היא לחשה לי תוכנית גאונית, והלכנו למכונת המשקאות. קנינו קולה וקפה. שפכנו מחצית מהקפה ושפכנו אל החצי שנותר חצי קולה. ערבבנו את זה, ועלינו לקומה השנייה וחיכינו שדוני תעבור. הקפה והקולה יעשו לה כתמים נוראיים בבגדי המעצבים שלה והיא תברח הביתה. דוני נעמדה בדיוק בנקודה שעליה אנחנו נשפוך את המשקה הגועלי. היא אמרה: "אוף, כבר עשר דקות אני מנסה למצוא את ברבי ואת רובי… והן לא פה!" ברבי לחשה: "שלוש.. שתיים.. אחד…" ושפכנו את המשקה ישר על דוני. הבגדים שלה קיבלו כתמים נוראיים, ואנחנו ברחנו לכיתה. שומעים עד הכיתה: "מי עשה את זה?!?!". אני וברבי עצרנו את הצחוק כדי שלא יחשבו שאנחנו עשינו את זה. דוני נכנסה לכיתה, וצעקה: "אני יודעת שאתן עשיתן את זה!" הצחוק שעצרנו פרץ החוצה. ברבי הצליחה לנשום ואמרה: "נכון שאנחנו לא החברות הכי טובות, אבל אל תאשימי אותנו!" וחזרה לצחוק.
-כעבור חודש-
אני וברבי נהפכנו לחברות הכי טובות אי פעם! אבל… עכשיו הגיע הדבר הכי נוראי בחברות שלנו. ברבי הלכה לשירותים בינתיים, אני ישבתי בחוץ. "נו, אם זאת לא רובי." אמרה דוני. שאלתי אותה: "מה את רוצה?" רו אמרה: "תרגיעי מותק. יש לנו הצעה, שלא תוכלי לסרב לה." דוני הציעה: "אנחנו מציעות לך להיות חלק מאיתנו. במקום שנהיה שלשה, אנחנו נהיה רביעייה. איתך. תחשבי על זה, יפסיקו כבר לצחוק עלייך מאחורי הגב… תהיי במקום הראשון בשכבה.." נשמתי עמוק. אחרי מחשבות עם עצמי אמרתי…. "אני מסכימה!" דוני חייכה ואמרה: "רו, תספרי לה על החוקים שלנו." רו הנהנה, ואמרה: "אוקיי, אז כשאת רואה את ברבי, את עוקצת אותה. את משפילה אותה, את עושה הכל כדי שהיא תתענה. וככה זה גם כן לגבי 'מפלס החנונים' שהיית שייכת אליו. דבר שני, המשקה האהוב עלייך הוא לאטה. דבר שלישי…. טוב אין לי כוח להסביר תקבלי את הכל במייל. ובינתיים.. שימי את המעיל הזה כדי לכסות את החולצה המזעזעת הזאת." רו הביאה לי מעיל כחול, לבשתי אותו. ברבי חזרה. "היי, רו…בי? מה אתן עושות כאן? ולמה את לובשת את המעיל המזעזע הזה?" היא שאלה. אמרתי: "אה, ברבי? המעיל הזה אולי כאילו המילה האחרונה בעולם האופנה? איפה את חיה..?" ברבי אמרה: "רובי, את לא נשמעת כמו עצמך." "טוב, חבל מאוד, כי יש לי זהות חדשה, והיא עובדת מעולה בשבילי!" אמרתי לה וצחקתי. ברבי אמרה: "כן, היא עובדת מעולה בשבילך אם את סנובית. רובי…" "שקט! את עושה לי כאב ראש." אמרתי. ברברה אמרה: "יש לי רעיון מעולה. בואו נלך לשתות לאטה!" דוני אמרה: "רעיון מצויין ברברה. ביי ביי, ברבי.." והלכנו כולנו. ברבי נשארה שם לבד..
-כעבור עוד יום-
"הנה ברבי! היי ברבי, איפה קן?" שאלה ברברה. דוני הביטה בה, ואמרה: "ברברה, תשאירי את העלבונות לי." דוני הלכה אליי, ואמרה: "יש לי נקמה קטנה עבור ברבי, על כתמי הקפה-קולה שהיו לפני חודש…" ברבי פתחה את הארונית שלה, ומי גשם בתוספת בוץ נפלו עליה. היא הלכה אחורנית והסתובבה אל המראה שהייתה במסדרון, דוני לחצה על כפתור, והמראה נפתחה ויד ברזל נתנה לברבי אגרוף. ברבי נפלה. רו שלפה סכין יפני וחתכה את הבגדים של ברבי. כולם הקיפו את ברבי, במראה הלבוש המינימלי. שאלתי בחיוך: "איך את ארגנת את זה?" "קיבלתי עזרה מאבא שלי." אמרה דוני. כולם צחקו על ברבי. דוני, ברברה ורו צחקו. אבל אני… לא. היה צלצול. ברבי הביטה בי. היא קמה, ושאלה: "למה?" וברחה בבכי. דוני סיימה לצחוק, והביטה בי. "דרך אגב… את לא שייכת אל החבורה שלנו." "מה?!" שאלתי בכעס. דוני אמרה: "הבנת את זה בקלות. את מנודה מאיתנו." "למה?" שאלתי. דוני צחקה. שאלתי: "אם כך, למה גרמת לי לעזוב את ברבי?" דוני אמרה: "כי הבנתי, שכשאתן ביחד, אתן חזקות יותר מתמיד, ולא תהיה דרך להביס אתכן יחד." ברבי עזבה את הבית ספר למחרת, ואני? נטשתי אותה כי… תמיד היה לי חלום להיות מקובלת, אבל… גם אם יש לי חברה אחת…. העיקר שאנחנו ביחסים טובים. אבל עכשיו… אין שום דרך לשקם את היחסים בינינו.
אם יש לכן חברות טובות, אל תנטשו אותן.
יכול להיות… שלא תחזרו להיות חברות.