מוות

achinoam123 12/05/2012 852 צפיות 2 תגובות

*לא אני כתבתי אבל היה חשוב לי לעלות את זה*
הוא אף פעם לא היה ילד כאפות . תמיד היה לו הרבה חברים ,והוא היה מסתובב עם הילדים המקובלים .
אבל אף פעם לא הכרתי אותו מקרוב .
הוא תמיד יצא איתנו ,אבל לא דיברתי איתו חוץ מהיי וביי .
ויום אחד ,ראיתי אותו בהפסקה .
ראיתי איך דמעה זולגת מהעין שלו .
עזבתי את החברות רגע ,ופשוט התיישבתי לידו .
הוא הסתכל לי בעיינים .
שאלתי אותו מה קרה .
היו כמה דקות של שתיקה .
ואז הוא התקרב אליי יותר לספר לי בלחש "הם הביאו סיגריות" הוא אמר בקול רועד ,
"כולם עישנו … ואני לא רציתי .כולם השתכרו והתחילו להרביץ לי . ברחתי משם כי ידעתי שזה יהיה יותר גרוע . אבל הם לא שכחו ,עכשיו ,אף אחד לא מדבר איתי ,גם לא הבנות ,הם הלכו להפיץ עליי דברים בשכבה ,אני לא יודע למה אבל אף אחד לא מסכים לדבר איתי … "
קמתי וחיבקתי אותו חזק .
"אבל אני מדברת איתך ,ואני תמיד ידבר איתך ,אני לא מושפעת כמוהם" .
מאז הבטחתי לעצמי ,שאני לא עוזבת אותו .
ככל שעבר הזמן המצב הדרדר ,חברות שלי התרחקו ממני בהפסקות כי הייתי איתו ,אבל עדיין הזמינו אותי למפגשים וכל הדיבורים נעשו בלחישות .
כל ילד בשכבה שעבר לידו העיז לתת לו כאפה או בעיטה ,קיללו אותו כל פעם שהוא יצא למיסדרון .
הוא סיפר לי כל יום איך זורקים לו ת'תיק ומתמסרים בו בכל הכתה ,איך תולים אותו על הלוח ומשדכים לו את החולצה ללוח מודעות .
אני הייתי איתו כל יום אחרי בצפר .
הוא תמיד חייך שהוא היה איתי .
אבל יום אחד אמא הודיעה שאנחנו עוברים לעיר אחרת . בדמעות ובחיבוקים שלא הפסיקו נפרדתי ממנו …
הוא אמר לי כל הזמן "אני לא יחייה בלעדייך …"
ואני ניחמתי אותו .
אבל אז ,שניסיתי להתקשר אליו ,שלחתי לו הודעות בפייסבוק באסאמאסים בכל מקום אפשרי לא הצלחתי לתפוס אותו .
אבל אחרי חודשיים הגיעה הודעה ובה קישור והודעה :
"אהבתי אותך ואני תמיד אוהב ,החודש הזה היה כדי לשכוח אותך ,הסיבה היחידה שלי בחיים כדי לחיות …" התחלתי לבכות ופשוט איך שהייתי יצאתי מהבית ,ולקחתי שני אוטובוסים עד שהגעתי לעיר הקודמת .
הלכתי שעה ברגל עד שהגעתי אליו הביתה . היו משטרות מסביב ,וראיתי את אמא שלו ,בקול חנוק היא אמרה שהוא לא איתנו יותר .
נפלתי על הריצפה ולא רציתי לקום .
התחלתי לבכות בשקט .
אחרי שנרגעתי הוצאתי את האייפון מהכיס והסתכלתי בקישור ,הילדים בשכבה צילמו איך הם זורקים אותו לפח זבל ונותנים לו לאכול את השאריות שהיו שם .
מאותו יום ,תמונה גדולה שלו הוצבה בחדר שלי ,וכותרת גדולה "מילים יכולות להרוג" .
שתבינו שבכל בצפר דבר כזה קורה ואתם אפילו לא יודעים עליו .
אל תדרדרו לדברים כאלה ,אל תתנו לילדים להשפיע עליכם .
בסופו של דבר הם פוגעים בעצמם .
תשתפו .


תגובות (2)

זה פשוט קורע לב מה שעושים לאנשים נחמדים, שהלכו בניגוד לזרם. זה כל כך עצוב עד שאי אפשר לקלוט את זה, שכל האנשים האלה ילכו לעזאזל. מילים יכולות להרוג בדיוק כמו סכין או קליע

12/05/2012 13:45

זה כל-כך עצוב וחשוב. אנשים בכלל לא מבינים מה הם מחוללים, אפילו אם זה לא מגיע למוות זה מגיע לדברים אחרים נוראיים!
שמחה ששיתפת אותנו, מדהים.
רציתי לשאול אם זהו סיפור אמיתי? (למרות שזה לא הפואנטה כאן..)

12/05/2012 13:51
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך