שם קוד: אבא -הקדמה-

העברתי את ידי על מסך בגודלה של ידי. דלת זכוכית משוריינת נפתחה מולי. צעדתי כמה צעדים ולפתע שמעתי קול של חיכוך ניירות. מאחורי הר מסמכים ניצב איש נמוך קומה. הוא קם מכס העור המסתובב הענקי שלו (יחסית אליו) וניגש לקדם את פניי בלחיצת יד. הוא לחץ את ידי וחזר לעסוק בעבודתו. בידי הרגשתי חתיכת פלסטיק מרובעת וחומרה (דיסק-און-קי). יצאתי מהחדר וסקרתי את החפצים. הכנסתי את החומרה לכיס ונשארתי להתבונן בכרטיס.
-עובד 97524
שם: גרובר טווין
מחלקת תיקונים-
מיד הכנסתי את הכרטיס לכיס. יצאתי מהמשרד והתערבבתי בין כל האנשים העוברים ושבים. השגחתי על עוד כמה משרדים והוצאתי את עצמי להפסקה. הכנתי לעצמי קפה ושתיתי אותו, אך מיד נרתעתי לחומו של הקפה. מרוב כעס זרקתי את הכוס המלאה על הרצפה. היא נשברה וכל המשקה נשפך. חזרתי מההפסקה שלי והמשכתי להשגיח כל משרדים אחרים. פעם תפסתי פקיד ישן, אז צרחתי לו באוזן:
"בעעעעעעעעעע!!!!!!!!!!!!!"
מרוב בהלה הוא נפל מכיסאו. פרצתי בצחוק והוא נעץ בי מבט כעוס. אני החזרתי לו מבט לועג. יצאתי ופיקחתי במשך עוד כמה שעות, ואז נגמרה המשמרת שלי. עמדתי להזמין מונית אבל הנייד שלי צלצל.
"הלו?" אמרתי.
"זו ג'וליה." השיבה.
"לא!" צרחתי.
"סיכמנו שאתה עובר שוב לגור אצלי." אמרה.
"לאא!" צרחתי בקול חזק יותר.
"גם אני אוהבת אותך, בערך." אמרה. מאקסטזה לא נורמלית נהייתי עצבני. ג'וליה היא גרושתי לכן שנינו לא סובלים אחד את השני, אך היא כל הזמן מנסה להראות שהיא עדיין "אוהבת" אותי. לא מזמן החלטנו שאני אחזור לזמן מה כדי לעזור לה לטפל בבן המשותף שלנו. האינטרס שלה היה שהיא תוכל לנוח קצת ולא לסבול את הבן שלנו ושהיא תקבל עזרה בטיפולו. האינטרס שלי בעניין הוא זה שאינני משלם מזונות בזמן הזה. אפשר להגיד ששני הצדדים מרוויחים. אני חושב שהיא מנסה לנצל את המצב הכלכלי המעצבן שלי ו"לשחד" אותי בלא לשלם מזונות.