שנאה עצמית. במידת מה.
זה מה שאני עושה עכשיו במקום ללמוד.
שנאה עצמית.
זה כואב.
בעיקר כי זה מגיע לי.
אין לי כוחות להסביר. וגם לא בטוח שיש מה.
ובן אדם שם נפגע.
היינו חברות.
אין לי כוח לפתוח את זה.
זה הכל אשמתי.
וכל הגוף שלי צועק לא לא לא.
אין לי כוח.
וגם אין לי זמן לכלום.
אין לי זמן לכלום.
התקופת מבחנים הזו עוד תהרוג אותי.
אבל מה שבאמת הורג אותי שיום אחד אני אצטרך להסביר לה ולא יהיה לי מה.
פשוט לא יהיה לי מה.
וכל הזמן הזה כשהיא תיפגע, ואז היא תשאל למה, לא יהיה לי מה לענות.
וזה למה אני בורחת אולי.
זה אחת הסיבות.
אין לי מספיק כוחות נפשיים לשנאה עצמית.
אהבה עצמית זה כמו דלק. והשנאה שורפת אותה. גומרת את הבן אדם.
אבל מה יעזור לי לשקר על עצמי.
אני יוצאת זבל.
ואין לי כוח לעשות עם זה שום דבר.
וכל יום שעובר, אני שונאת את עצמי יותר.
אבל גם הפחד לעשות משהו גדל.
כי אין באמת מה.
תגובות (3)
אמראלד הי.
שנאה עצמית היא סוג של פתרון, אבל אולי מדובר בפתרון קיצוני מדי. אני כבר לא כל-כך מתלהב להיות על תקן נותן עצות. זה קצת מרגיש שאני מעיק על הצד המקבל. לחילופין לא נעים לקרוא את המצב שאת נמצאית בו, מה גם שאני זוכר אותך כאדם טוב.
יש לנו לפעמים נטיה לשפוט את עצמינו בחומרה, ולאחרים לגלות מידה של רחמנות. אני עצמי נוטה להאמין שאם מישהו היה משתף אותך בסיפור דומה לשלך, היית כנראה יותר אמפתית כלפיו.
אני חושב שאת צריכה לשתף מישהו בסיפור ולתת למישהו עם נקודת מבט אובייקטיבית יותר משלך להראות לך אולי דברים שאת מפספסת.
חבל להשקיע את האנרגיה בשנאה עצמית שהיא פשוט לא פרודוקטיבית. מקווה שעזרתי או לפחות שלא העקתי מדי. יום נפלא
תודה❤️
את מהממת! תזכרי את זה. וכמו התגובה למעלה כנראה לא היית קשה כל כך עם אדם קרוב אליך היה משתף אותך במשהו דומה. מגיע לך טוב, את מדהימה, חכמה ואת יודעת שאת טועה, וזה בסדר להרגיש כך, זה בסדר כי את מצפה מעצמך ליותר. תסתכלי קדימה ובסופו של דבר את תהיה בתקופה אחרת בחייך שאת תשכחי את כל מה שהיה!