שני חברים שלא נפרדו בחיים
שני חברים של נפרדו בחיים
מגיל רך היו שני הילדים תמיד יחדיו מהפעוטון , הגנון, גן חובה ובבית הספר היסודי והן בתיכון באותה מגמה באותו ספסל לימודים ועכשיו הגיע הזמן להתחייל ציפו שגם אז ישארו אחד ליד השני.
לצו ראשון הלכו ביחד , לבדיקות הרפואיות הלכו ביחד את בחינות הבגרות נבחנו ביחד ומאד רוצים לעבור גם לימודי נהיגה כמובן אצל אותו המורה הכל ביחד.
תאריך הגיוס הגיע ושניהם עם כל המטלטלין מאובזרים גם עם הוריהם אשר כמובן היו חברים יותר ממשפחה ולא פלא את יחסי האהבה שפיתחו שניהם אחד כלפי השני.
האוטובוס הגיע ובכריזה קיבלו את כל המתחיילים החדשים בברוכים הבאים ואת שמו של מי שאקרא נאמר עוד מתבקש לעלות לאוטו.
הקראת השמות החלה והחברים מלווים עם הוריהם ממתינים לשמוע את שמם ולעלות לאוטובוס.
אחרונים חביבים הקריאו את שמם ולאחר נשיקות והרבה חיבוקים נפרדו ממהורים ומיהרו לעלות לאוטובוס לעבר קבלת הזריקות אשר הפחידה את לב שניהם יתר הבעיות לגביהם אינן קיימות. הם רוצים להתגייס בחיל קרבי כדי לתרום ולו במעט למדינה שכה אהבו לאהוב.
הם התיישבו במושב האחורי וחיילת שהצטרפה לנסיעה הסבירה מה צפוי להם בתחילת דרכם בצבא הגנה לישראל.
אורן ותומר אשר מעולם לא נפרדו קיוו שגם כאן בצה"ל יוכלו להמשיך להיות קרובים ביותר.
נאחל לכם הרבה בהצלחה והלוואי שתשרתו באותה יחידה ♥
תגובות (5)
וככה זה נגמר? אין המשך??
היי בקי, סיפור יפה, אבל אני חושבת שכדאי לשנות את השם… זה נשמע כאילו הם מתו… :\
תמשיכי כך! (:
ואוו ! סיפור מדהים על חברות עמוקה ואמתית.. אהבתי (:
אני מתנצלת בפני כולכם זו טעות שלי אשר לא כתבתי המשך יבוא החברים הטובים ימשיכו לעניין את כולנו בכל הקורה להם בצבא הגנה לישראל ויש לי בשורה נפלאה איש מהם לא ימות לא ימות הם שניהם יחיו ויעשו .???????? זאת תגלו בעצמכם.
המשך יכתב עוד הערב בתקווה שהמערכת תאשר אותו בהקדם.
תודה שאתם קוראים את סיפורי אוהבת את כולכם.
ולך סבריאל יקירתי רוצה לומר כמה את מפרגנת כל הכבוד – יש לך נפש אצילה ♥♥♥
ואת מדהימה בקי.. מתה עלייך!!