רגע, חכה לי!

היום עבר מהר מדי, הלילה תוקף מוקדם מדי, ואני נותר לבד. אנוכי מרגיש שלא ביצעתי דבר, נחתי עם מחשבותיי ולא נתתי להם מענה. תנו לי רגע להסביר לכם את כוונתי, אני תלמיד תיכון בכיתה י'ב ולכן עליי לעשות שיעורים, עבודות להגשה ועוד. כמובן שאני מתעצל לבצעם, ברם אני מודע שביצועם הוא בתאריכים מסוימים וכתוצאה מכך אני דוחה את ביצועם. אדם יגיד שזה בסדר וקביל כל עוד אני מקיימם עד תאריך הגשתם, אני סובר שלא כך. עליי לבצעם כמהר עד הניתן, משום שאם אתעכב אז אולי זה יפריע למחשבותיי, אשר פוגע באיכות ביצועם.

אספר לכם דבר פשוט, כל יום אני חושב שיהיה בסדר, אני בן אדם אופטימי. כל יום אני קם במחשבה שאני אסתדר איכשהו, אני בן אדם אופטימי. כל רגע אני מחייך, אני בן אדם אופטימי. נמאס לי! אני רוצה להגיד שמעתה זה לא יהיה בסדר. אין סיבה לחייך לגורל מר, אין סיבה לדחות חובות ליום אחר. אני יכולתי כל יום לבצעם, כל רגע לחשוב על איך לבצעם, איך לשמוח עם משפחתי בזמן הנותר- הדברים המהותיים באמת.

קום! עשה שיעורים! עשה את החובות! כך האמת. השיעורים לא מחכים לאף אחד. היום עבר מהר מדי, הלילה תוקף מוקדם מדי, ואני נותר לבד. למה?

תענו לעצמכם למה. אני לא הולך לשתף את הסיבות של עצמי אליכם. לכל אדם יש חובות, רצונות, חלומות, ודברים שמעסיקים את מחשבותיו. אני רק אדם צנוע, הרוצה ללמוד את סביבתו. לא ביקשתי שיעורים, עבודות, דרישות ממורים ומהורים. רק חלמתי על ללמוד. בילדותי שאלתי את עצמי מדוע אני חי? בהתחלה לא האמנתי לתשובה שנתתי לעצמי, השליתי את עצמי באמונה שיש יותר מהתשובה הפשוטה- אין משמעות לחיים. היום אני התבגרתי, אני מודע ויודע שיש משמעות לחיינו. אמנם, נולדנו בלי משמעות אבל אף אדם לא מנע מאתנו לייצר לעצמנו גורל.

אני רוצה לסכם, נולדנו לעולם קשה. כל יום אנחנו שומעים על מלחמות, מוות, אסונות טבע, מחלות, ועוד. אך, מה לגביי החדווה שבבריות? אם חיי אדם נעלמים במראית עין, אז עלינו להשתמש בו בחכמה ולא לחכות לרגע לעבור. אל תתנו ליום לעבור מהר מדי, אל תתנו ללילה לתקוף אותנו, אל תישארו לבד!. אל תהפכו להיות כמוני, תחיו! אני לא רוצה להיות כמו כולם. אני אצור לעצמי גורל משל עצמי; יש אנשים שחיים למען אחרים, ויש אנשים שפשוט חיים. אך, האם זה כולם?

פתגם מסכם: "היום עבר מהר מדי, הלילה תוקף מוקדם מדי, ואני נותר לבד?"-ד.ב