״עובדי חברת החשמל – אתם רצחתם את סבתא שלי!״

סבתא שלי היום נפטרה.
בגלל מי? בגללכם עובדי חברת החשמל!
אתם רצחתם אותה!
״איך רצחתם אותה, אם אתם לא מכירים אותה בכלל?״ 
אתם בטח שואלים את עצמכם, אז אני אספר לכם.
– – –
סבתא שלי היא אישה דיי מבוגרת, יש לה כל מיני בעיות רפואיות שדורשות ממנה ליטול תרופות כמה פעמים ביום, ואפילו פעמיים בלילה.
אתמול, במאות רחובות רשת החשמל קרסה בעקבות הסערה, עשרות אלפי אזרחים נותרו ללא חשמל, כי אתם – עובדי חברת החשמל, החלטתם לעשות שביתה.
הרחוב של סבתא שלי, הוא אחד מהרחובות שנותרו ללא חשמל – בגללכם.
ולכן, היא הדליקה כמה נרות, בדיוק כמו פעם, בדיוק כמו האנשים בדורות הקודמים להמצאתו של אדיסון – נורת החשמל.
– – –
באמצע הלילה סבתי התעוררה, היא נזכרה שהיא צריכה לקחת תרופות, אז היא לקחה נר דולק, וצעדה עמו למטבח, שם נמצא ארון התרופות.
הראיה שלה חלשה, היא כבר מבוגרת, בבית הייתה ממש עלטה מוחלטת שאור הנר נאבק קשות כדי לגרש, ללא הצלחה.
סבתי כמעט הגיעה לארון התרופות, אבל אז היא נתקלה בכסא שהיא לא ראתה, והשתטחה על הרצפה תוך כדי שהנר נשמט מידיה.
כל גופה כאב לה, היא ניסתה לקום, ולא ממש הצליחה, ״איפה הנר?״ היא שאלה, ואז נזכרה שאין אף-אחד בבית שיענה לה.
ואז היא ראתה את הנר, הוא נפל לארון נוזלי הניקיון שנמצא מתחת לארון התרופות.
לשניה הנר כמעט כבה כשהוא נתקל בפלסטיק העבה של בקבוק האקונומיקה, ואז האש שלו התחזקה תוך כדי שהיא מלחכת את הפלסטיק של בקבוק האקונומיקה, עשן שחור התחיל להיתמר, וסבתא שלי, חסרת-אונים, לא הצליחה לקום.
– – –
האקונומיקה התבררה כדליקה, וכך גם עוד נוזלי ניקיון לסוגיהם השונים, ופתאום אש של ממש בערה בארון.
האש התחילה להתפשט לארונות הצמודים, וסבתא שלי עדיין שוכבת חסרת-אונים ללא יכולת לקום.
ופתאום היא נזכרה, הפלאפון הסלולרי נמצא בכיס שלה, היא תתקשר למכבי אש, ולאחד השכנים, כדי שיעזרו לה לכבות את השריפה.
אבל בשניה שהיא הוציאה את הפלאפון מכיסה, היא נזכרה.
בערב נגמרה לה הסוללה, ובגלל שהחשמל נפל ולא תוקן, היא לא יכלה להטעין אותו.
(ובגלל מי זה קרה? בגללכם עובדי חברת החשמל!)
– – –
השריפה התפשטה בכל המטבח, ובמאמצים רבים סבתי הצליחה לקום, היא נעזרה בכסא שהפיל אותה כדי להתרחק מהאש, היא הלכה לאחד החלונות, והתחילה לצעוק ולבקש עזרה.
האש כבר אחזה בכל המטבח.
״למה אנשים לא ישר רצו כשהם הריחו עשן?״ 
אתם בטח שואלים את עצמכם.
אני לא יודע, אבל אני משער שבסביבתם של כולם היו נרות, והם תלו בהם את סיבת העשן.
– – –
סבתי צעקה בחלון, ולקח זמן מה עד שאנשים התעוררו.
בכל זאת, השעה הייתה 3 בלילה.
עברו דקות יקרות, עד שאחד השכנים התעורר, ויצא כדי לראות מה קרה.
אחריו יצאו עוד אחד, ועוד אחד.
היא צעקה להם שיעזרו לה, שיש לה שריפה בבית והיא צריכה שהם יזמינו בשבילה מכבי אש.
אבל לאף-אחד מהם לא נשארה סוללה בפלאפון, הטלפונים כמובן לא יעילים ברגעים כאלה.
– – –
הם ניסו להיכנס לביתה סבתי כדי לנסות לחלץ אותה, ואז הם הבינו שזה בלתי-אפשרי.
המטבח היה צמוד לכניסה, האש חסמה אותו לחלוטין.
הדרך היחידה לחלץ את סבתא שלי, היא דרך החלון, והיא גרה בקומה שלישית.
– – –
החיפוש אחרי פלאפון שיש בו סוללה הפך לאינטנסיבי, ולבסוף אחרי עוד 7 דקות שבהם האש הספיקה להתפשט בכל ביתה של סבתי, נמצא פלאפון סלולרי שהסוללה שלו לא הסתיימה.
השכנים חייגו מהר 102 למכבי אש, מכבי אש הגיעו תוך דקות ספורות, אך זה היה כבר מאוחר מידי.
סבתי נשרפה למוות.
הכבאים כיבו את האש, והוציאו את גופתה.
– – – 
עכשיו נערכת ההלוויה, הלוויה שלא הייתה קיימת אילולי השביתה שלכם!
אם רק היה אור מנורה נורמלי, סביר להניח שסבתי לא הייתה נופלת, ובטוח שלא עם נר.
אם רק היה חשמל, היא הייתה מתקשרת למכבי אש, והם היו מצילים אותה.
אם רק היה חשמל, היא עדיין הייתה בחיים.
אבל לא היה חשמל.
בגללכם – עובדי חברת החשמל!
אתם רצחתם אותה.
אתם רצחתם את סבתי, אתם גרמתם לכך שהיא ניצלה באש, ולא ניצלה מהאש.
– – –
הסיפור הזה לא אמיתי, אלא פרי דמיוני, סבתי ברוך השם בחיים.
אבל תחשבו שניה, הסיפור הזה לא אפשרי?
הוא אפשרי מאוד.
ולא רק הוא, אלא עוד הרבה כמוהו.
אנשים שנזקקים לעזרה רפואית, ולא יכולים להתקשר למד״א כי אין חשמל.
שריפות שייגרמו מנרות, כי אין מנורות.
אנשים שייפלו בגלל החושך, כי חברת החשמל לא סידרה את החשמל.
– – –
אם מקרה של מוות יקרה, תוך חמש דקות חברת החשמל תתעורר, ותסדר את תקלת החשמל בגלל הסיבה הפשוטה, כל התקשורת, וכל האזרחים במדינה ייצאו עליה.
אבל למה אנשים חפים מפשע צריכים למות כדי להבהיר נקודה?
עובדי חברת החשמל, תפסיקו עם השביתה המטומטמת שלכם, אתם מסכנים חיים של עשרות אלפי אזרחים!
יש לכם בעיה עם השכר או הפיטורים?
תעשו הפגנה, לא שביתה.
בדיוק כמו שמד״א לא יכולים לעשות שביתה, וכמו שהמשטרה לא יכולה לעשות שביתה, גם אתם לא יכולים – זה מסכן חיים.
אני מקווה שהבנתם את הנקודה, והאדם היחיד שיצטרך למות מהשביתה שלכם, תהיה הסבתא הדמיונית שלי בסיפור.
אני מאוד מקווה שלא יצטרכו למות אנשים רק כדי שתבינו שאתם צריכים לחזור לעבודה.
אני מקווה שתבינו את הנקודה.
יום טוב שיהיה לכולם!