14527, היו היה מספר

זו אזכרה, פעם בשנה, כולם באים, בני משפחה וחברים כאחד
להיזכר ב 14527.
הוא היה סמנכ"ל שיווק בחברה מצליחה, בעל ואבא. היו תחתיו מאות עובדים, הם היו מתויגים
בסדר עולה, שילוב של שכר ושנות וותק.
הלקוחות, הלב של החברה, הם היו מתויגים כמובן לפי הכנסותיהם לחברה, הלב של החברה כבר
אמרנו..?
העובדים בחברה היו מאד מסורים, מגויסים, אלה שלא התאימו למערכת היו אומרים שהם היו
מסורסים, אפסים, אבל זה לא מדויק, כי הם היו מתויגים לפי שכר וותק ולכן הם לא יכולים להיות
אפסים.
אלו שלא התאימו למערכת, הלא מאופסים, חשבו על עצמם, לצאת הביתה מוקדם ולהפקיר את
החברה לטובת המשפחה.
לעומת זאת המסורים, הם קיבלו שעות נוספות כאות לעבודה קשה ותרומה לחברה, וכך שכרם גדל
אתו גדל הוותק, וכך התיוג שלהם גדל והמעמד החברתי.
14527 דאג לעובדיו, זה התבטא בהמון דברים, למשל, לכל עובד בכל תיוג, מ 1 ועד , 999 היה טלפון סלולארי על חשבון החברה, כך שהוא תמיד יכול להיות בקשר עם החברה, והחברה אתו, גם כשהוא בבית, שלא ירגיש מנותק, כאילו סיים יום עבודה והלך לביתו, שידע שהחברה זמינה 24 שעות, וגם כשהוא בבית!, הוא עדיין בעבודה.. ויש מי שחושב עליו.

14527 היה מורעל אידיאל הקפיטל, ואם במשל עסקינו, למשל.. "איגוד עובדים, נותן כוח
רק לקצפת שמעל! בעוד היתר נופלים למלכודת המורל".

"אם אתה טוב אז תתקדם, אם לא, אז תתרומם, זה תמיד ב הוא והם, ולא אני אשם".
חלק מדברי השטנה המרקסיסטים, של ההיפים הסוציאליסטים, הוא היה אומר, והולך למשרדו
ומורה על שעות נוספות כדי להוכיח טענתו, והם מבחינתם טענתם הוכחה.
כולם צודקים, ומי באמצע ? העובדים.

"איבדנו את הערכים, והפכנו בעצמנו לערכים, של מספרים שלמים, שמנוהלים על ידי תאגידים
בטבלאות, מעובדים לעבדים, הפתרון היחידי זה וועדים."
הם המשיכו…אבל 14527 האמין במשנתו, ורוח הלחימה וההובלה בליבו.
היו שניים, אולי שלושה, יכול להיות להיות ארבעה, אבל לא הרוב, הרוב אה….הרוב קובע.
"אבל הרוב לא תמיד צודק" מישהו מהם אמר, אולי כל הארבעה, "עריצות הרוב" צעק הראשון,
"זה לא קשור, זה פשוט נובע מטמטום, תופעת העדר" צעק השלישי, אולי כל אחד אמר את דעתו.
""הרוב קובע", מה הוא אם לא אובדן התקווה, האמונה ביכולת לשנות והכניעה האבסולוטית לחלונות הגבוהים, לאלה שקובעים, והאבסורד הוא שאנחנו קבענו שהם קובעים, ואנחנו קובעים את זה כל 4 שנים" הסביר השני.

"אז תיגש אליהם, תצביע!! תשנה!! מה אתה רוצה ? שכולם יעבדו, המשכורות יעלו, השעות ירדו
וכולם יהנו?" הסביר 14527
"זה הרבה יותר נח לשבת בכיסא או לעמוד על שרפרף ולצעוק, מאשר להוביל, לייעל, ולשנות את החוק, ונראה כמה חושבים כמוך?" הוא המשיך…
"אתה בורג במערכת, אפילו לא, אתה מרכיב אותו עם כולם כחלק מהשלם, והשלם גדול מסכום חלקיו.
הבעיה שלך זה שאתה חושב כאינדיבידואל, הקומוניזם נכשל, והסוציאליזם הוא אח תאום מוגבל"
14527 ידע להתנסח…, והיה ברור לכולם מי ניצח.

"אם מבחן הקפיטל הוא עוני, אבטלה ושעות נוספות, מקומו עם הקומוניזם בבית הקברות.
ולגבי הסוציאליזם, הוא יושב מול אויבו המר בצידה השני של כף המאזניים, והפתרון האמיתי
הוא האיזון בין השניים" הגיב הרביעי מתוך הארבעה.

"שיטתך מנציחה בורות ועוני, הסותרת לחלוטין את אופיינו האבולוציוני,
בעוד פיתוח וקידום את תרבות האנושות, כל אחד ויכולתו פר כמות" הגיב 14527.
"האם הקידום הינו אך ורק הישגים ויכולת צריכה?, האם אין אנו אלא מכונה משומנת ?
האם זהו לא נתיב של בריחה ? מהפנימיות, הסולידריות, ולא ניתן לשלב את כל אלא ?"

הוויכוח היה רחוק מלהסתיים, האמת שהוא לא הסתיים, מכיוון ש 14527 סיים,
התקף לב פתאומי, בן 65, סיום תפקיד כמוביל דעה ודרך, אך כמו על פי משנתו
פינה דרך למספר חדש, 14528.
צעיר, רענן, מוכן להילחם בשביל הקפיטל מול הרעיונות המרקסיסטיים של ההיפים הסוציאליסטים.

מה שנשאר לנו, זה לתהות, האם הצדק טמון במספרים ? אצל כמה הזויים שהולכים נגד הזרם ?
אצל אלה שיודעים להתנסח ? או דווקא אלא שלא יודעים להתנסח, אבל אומרים את שעל לבם..
מה שבטוח במעמד זה.. חשוב שכולם ידעו שהיו היה מספר 14527…