courage102
אם אפשר, כל מי שקורא את קטע הכתיבה שירשום בבקשה תגובה, או שיידרג, זאת בקשתי היחידה.

אם אין אז אין

courage102 06/04/2011 789 צפיות אין תגובות
אם אפשר, כל מי שקורא את קטע הכתיבה שירשום בבקשה תגובה, או שיידרג, זאת בקשתי היחידה.

זו הייתה שעת שקיעה. השמש שקעה לה בעצלתיים כשהיא מלווה בצבעים מרהיבים באופק ריק מעננים. הכדור הצהוב כתום החל לשקוע לאט מאחורי הקו הכחול והיה אפשר באמת לראות אותו נע מטה.
הוא הלך לעבר אותו כדור, כמו בסרטים. דמותו נראתה מרחוק כמו צללית. הוא נכנס עם חליפת עסקים יקרה של ג'ורג'יאו ארמאני כשעניבתו מתבדרת ברוח, כך כמו שהוא, מחוף פרישמן, וכשהחלו מים להרטיב את נעלי המעצבים היקרות שלו התחלתי לדאוג. עכשיו הוא כבר היה עם מים עד הברכיים וראו שבכל צעד שלו עובר בו רעד של קור, אך הוא צעד בנחישות והמשיך עד שלא נראה לו זכר. הדבר היחיד שהשאיר מאחוריו היו עקבות נעליו בחול היבש.
בחדשות הודיעו יומיים למחרת שגופת אדם נשטפה אל החוף באזור יפו. החשד לרצח אך המשטרה עוד חוקרת, כך אמר ניצב עמיעד בניסו שרואיין בערוץ 2. אך אני ידעתי את האמת. ידעתי שאותו אדם עשיר ובעל כל מה שאדם רגיל מן השורה היה משווע לו, לא נרצח, אלא נכנס לים מרצונו החופשי עם מטרה אחת ברורה.

הכל התחיל בשעה 7:42 בדיוק, כשצליל הפלאפון שאשתו של גיורא בר אמרה לו להחליף מזמן, הפריע את שלוות בוקר יום שישי. הצליל חתך את שקט הבוקר כמו כדור ראשון שנורה במטווחי 300. גיורא ואשתו קמו שניהם בבהלה. "נו, מי מתקשר אלייך בשעה כזאת ביום שישי?", שאלה בקול צרוד של בוקר.
"אהה…", נאנח גיורא כתשובה וענה לפלאפון מנהלים היוקרתי שלו אחרי שהסתכל על השעה. "הלו?".
"גיורא בר?", עלה קולה של בחורה צעירה ממקרופון הסלולרי.
"אהמ", כחכך בגרונו ואמר "מדבר, מי זה?", ענה כשקם לתנוחת ישיבה תוך שהוא משאיר את השמיכה עליו שתגן עליו מהאויר הקר של הבוקר.
"מדברת שיר גבעתי, אני מתנצלת על השעה אבל זה לא יכל לחכות. אני מעדיפה שניפגש, בוא נגיד במשרד שלך ב-8:45?".
"אני מצטער, יום שישי בבוקר, אני לא מתכוון לקום לפני 9 אלא אם תגידי לי מה העניין?".
"בוא רק נגיד שכדאי לך להגיע ולשמור על העניין דיסקרטי. השם מאיר גולדמן אומר לך משהו?".
"בסדר, אני אהיה שם ברבע לֶ…", אמר וניתק.
"מי זה היה?", אמרה אשתו תוך כדי שהיא נמרחת ונמתחת במיטה.
"סתם, לקוח חשוב מאד, את יודעת, אצלם יום ראשון זה יום שבת", אמר ויצא מהמיטה.

באותו יום בשעה 10:32 ע"פ שעון מכונית הטויוטה קורולה שלו, נסע גדי לום בכבישי איילון צפון כדי לפגוש חבר ילדות שלא ראה כבר חצי שנה. Bob Dylan התנגן ברקע ונראה שהחיים לא יכולים להיות יפים יותר ברגע זה. גדי נזכר בהשכמה המופלאה של הבוקר שעשתה לו בחורה שהתחיל לצאת איתה לפני כחודשיים וחייך לעצמו חיוך גדול. נראה לו שזה הולך להיות רציני.
ובדיוק 4 שניות אחרי שחלף על היציאה ל"לגארדיה", נשמע רעש חזק של חריקת הצמיגים של מכוניתו כשלחץ את דוושת הבלם עד לריצפת המכונית לאחר שהבחין בדמות גבר בשנות ה-30 המוקדמות לחייו רץ אל הכביש ונעמד בדיוק מול פגוש המכונית. כמובן שזה כבר היה מאוחר מדי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך