"אבא, מתי תחזור?"

צלצול הטלפון העליז מקפיץ את מדלן הקטנה מעיסוקיה.
"אבא!" היא אומרת בהתרגשות לטלפון ומקפצת בחלל החדר ששמלתה הירוקה מתנופפת אחריה וחושפת מעט את תחתוניה הוורודים.
"אבא, מתי תחזור?" היא שואלת שאלה כל כך תמימה שמפלחת את ליבי לשניים, כי אני יודעת שבחיים הוא לא יחזור.
"אבא, תבוא לבקר" היא מפצירה בו ומתיישבת על כיסא הפלסטיק הסגול בשילוב רגליים.
"אני רוצה שתקנה לי מתנה ענקית!…בית בובות או ברבי" היא אומרת בשמחה אדירה ותוך כדי מתחילה לסרק בעדינות את שיערה של בובת הברבי הברונטית שלה, אמה.
"מתוקה, אבא עסוק" אני מסננת.
"טוב ביי אבוש, תזכור לבוא לבקר!" היא אומרת.
אני מתיישבת לידה וקולעת את שיערה שעדיין עדין ולבנבן כמו גוזל שרק נולד לצמה דקיקה וארוכה.
"את יודעת, יכול להיות שאבא לא יחזור" אני ממלמלת וקושרת סרט טורקיז בשיערה.
"למה???" היא שואלת בקול תמים ומסתכלת עליי בעיני עגל גדולות.
"כי הוא רחוק…מאוד" אני מלמלת.
"אבל אבא חייב לחזור" היא מתעקשת ומבטה התמים גורם לי להתמלא רחמים.
"אבא לא רוצה שום קשר איתי" אני פולטת.
"למה???" מדלן שואלת שוב בעיני עגל גדולות ותמימות.
"אבא עשה משהו רע" אני מסננת וגומרת לקשור את הסרט בשיערה, כך נגמרה שיחתנו.