אבל יופי זה לא הכל.

הדייט הראשון.
תמיד אומרים שהדייט הראשון הוא תמיד הכי גרוע ומלחיץ. כששני אנשים שלא מכירים רוצים להכיר.
כשיש סיכוי קטן שבאמת יקרה משהו ביניהם.
זה היה שונה איתה.
אני תוהה האם היא שמה לב שלא יכולתי להפסיק לבהות בה. להפסיק להעריץ את יופיה.
היא שמה פיסת שיער מאחוריי אוזנה ומסתכלת עליי בחצי חיוך מבוייש.
״מה?״ שאלה.
״סתם״ עניתי.
סתם? זה מה שיכלתי להגיד? במקום לומר לה עד כמה יופיה אינו נמאס בעיניי, אמרתי סתם. סתם.
היא גיכחה והמשיכה להסתכל על תפריט המסעדה.
בעודי מסתכל על התפריט גם כן, לא הפסקתי לשלוח לעברה מבטים, כי לא יכולתי להפסיק.
אז, לאחר הדיבורים על חיינו ומטרותינו שזה בדכ מה שעושים בדייט, היא שאלה שאלה ישירה.
״מה היית רוצה שיקרה אחרי שנצא מכאן?״
אני מסתכל עליה ללא תגובה.
היא נחמדה, בסך הכל.
אבל, אני לא בקטע של ילדות.
לא בקטע כזה, אלא בקטע של כאלה שלא יודעות מה לעשות עם החיים שלהן.
אפשר לקחת את המשפט הזה לכל מיני כיוונים, תהיו יצירתיים.
״את נחמדה, בסך הכל. אבל, אני לא בקטע של ילדות״
קמתי מהשולחן מניח לה נשיקה על הלחי בעודי בדרך לצאת.
זורק מבט אחורה והיא יושבת, פעורת פה.
היא כנראה לא רגילה שדוחים אותה.
אני מבין את בלבולה, המראה שלה מבלבל גם כן.
אבל יופי זה לא הכל.