אורי איבד את שפיות דעתו

אורי איבד את שפיות דעתו. זה היה מאוד מביך ולא נעים.
תארו לעצמכם דבר שכזה: ארוחת יום שישי.- סבא, וסבתא, ומפה לבנה, ונרות, וכבד קצוץ. כולם לבושים יפה, וכולם צוחקים ואוכלים עם סכין ומזלג, ולפתע,- בלי שום אזהרה מוקדמת,- אורי מאבד את שפיות דעתו. סתם כך,- בלי שום הסבר או סיבה. אוי איזו בושה,- כמה עוגמת נפש ומבוכה. ולמה? סתם כך.- בלי סיבה.
אפילו הוא בעצמו לא ידע להסביר למה זה קרה: "היא פשוט החליקה לי מבין האצבעות" הסביר אורי לפסיכיאטר לאחר כמה ימים. "באמת שלא התכוונתי, וזה גם לא ממש היה באשמתי.- כמו שכסף קטן או פאלפון מחליקים לפעמים,- כך גם השפיות.- עלולה פשוט להחליק ולנפול מבין האצבעות. ובמיוחד כשצריך באותו הזמן להחזיק גם סכין ומזלג. קורה שלפעמים פשוט קצת קשה מדי להחזיק בו זמנית גם סכו"ם וגם את השפיות, ולפעמים היא פשוט מחליקה ונופלת. וכמו שארנק או כובע נאבדים מדי פעם, כך גם השפיות.- לפעמים היא פשוט נעלמת. ולדעתי זה באמת לא כל כך נורא,- כי הינה, מצאתי אותה בסופו של דבר.
אני רק בן-אדם. אי אפשר לצפות ממני שתמיד אשמור על שפיות דעתי…"
"בסדר אורי", אמרתי לו, "כולנו בני אדם. אבל להבא,- תשתדל לאבד את שפיות דעתך כשאתה לבד בחדר, ולא ביום שישי מול סבתא והאורחים.
באמת אורי.- זה היה מאוד מביך ולא נעים."