איך תבחר לסיים?
אז, איך אתה תרצה לסיים?
האם תרצה שזה יקרה פשוט ברגע אחד? בלי חרטה, כמעט בלי כאב, בלי שום אזהרה או התכוננות מראש, בלי זמן להיפרד, בלי זמן להשלים עם המצב או להתחרט על חטאי העבר ולבקש מחילה לפני הסוף. האם כך תרצה, פשוט לחדול?
או שאולי תרצה אחרת, אולי תרצה לקחת את זה יותר לאט? לשכב במיטתך, מוקף במשפחה ובקרובים, מוקף בחשש, פחד וכאב, עם כול הזמן שבעולם להתכונן ולהשלים עם המצב, להתחרט ולבקש סליחה, לחשוש מפני אי הוודאות האחרונה שבוודאי תבוא, להרהר בעתיד שאחרי הסוף שלך, לדעת שתיגמר בקרוב, שאתה רגעים ספורים מלחדול, להרהר באימה במרדף האינסופי אחר מציאות האלוקים, שבעניינו לא תקבל תשובות גם אם תחיה עוד אלף שנה, לתהות האם תגיע לגן עדן, או איך זה מרגיש לחדול מלהתקיים, כשבעצם כבר הבנת שזה לא מרגיש. האם כך תרצה, להתייסר?
אולי תרצה לא להרגיש דבר, פשוט לשכב שם ולשמוח ברגעייך האחרונים? בלי שום דאגה בעולם, מסומם עד לאיבוד התחושה בגופך, עתיד להפוך לכלום ושרוי במצב שקרוב לכך. בלי סבל, בלי פחד, בלי מחשבות, בלי תהיות, בלי חיות, בלי רגש, רק שמחה עיוורת ולא אנושית, כבר כמעט כלום. האם כך תרצה, להתפוגג?
אומר לך זאת, אין דרך נעימה למות, מטבעו המוות אינו מהנה, אך לפחות תוכל לבחור איך תלך…
תגובות (4)
ואתה אומר שאין לך רעיונות למה לכתוב… (¬_¬)
אהבתי…
ולסיום מותח-
טם! טם!! טם!!!
"או שלא…?"
המשמעות היא כאילו שאנחנו לא יכולים לבחור.
ואו,
תהיות תהיות,
אבל ידוע שלא נוכל לדעת איך נמות (אלא אם מישהו עם רובה נמצא מולך או שאתה חולה במחלה כלשהי) וגם לא מה יהיו הפרטים סביב…
אני לא מרבה לחשוב על זה, זה דיכאוני מידי…
כתיבה טובה ועניינית, ניסוח מצוין
אלא אם מישהו עם רובהנמצא מולך… חחח. תודה על המחמאות..