אלוהים לוקח

רואה אותו מעשן את הסיגריה, מבעד לחלון, בזמן שאני תקוע בפקק שלא נגמר ברחוב הכי צפוף בבני ברק. אני בטוח שהוא מתוסכל מהחיים, או אולי הוא לא הבין עדיין כמה החיים האלו נוראיים. אני גיליתי את זה לא מזמן, רק אחרי שזה קרה.

בזמן שאני מעשן את סיגריית הבוקר שלי, אני מבחין בו בוהה בי, מביט בי לסירוגין תוך כדי שהוא צופר למכוניות לפניו. הייתי כזה פעם, לחוץ ועצבני בכבישים, כי תמיד הייתי בתנועה ומיהרתי לכל מקום. אני מרחם עליו. הבנתי כמה החיים האלו נוראיים לא מזמן, רק בזמן התקופה ההיא.

מביט בו תוך כדי צפירה ממושכת למכוניות התקועות לפניי ונזכר בי, איך הייתי בחור מאמין. מאמין במה? לא יודע, פשוט מאמין. כדי לחיות צריכים להיאחז במשהו, כי כשקשה האמונה היא המשהו שתמיד אפשר להיאחז בה. ככה חונכתי, אין דבר מלבד האמונה.

הוא תקוע בפקק אבל חופשי. לא טוב להיות יותר מידי חופשי. כן פעם גם אני הייתי חופשי. אחד שלא דופק חשבון לאף אחד. חשבתי שמותר לי הכל. זו הייתה טעות, ומישהו חייב היה לשים לזה סוף.

רואה אותו מחוץ לבית הכנסת, אותי מפעם, איך הייתי תקוע במקום, לא ידעתי אז עד כמה. אותה הפסקת סיגריה, תמיד אותן תפילות, אותה קהילה, הכל מתנהל סביב ההוא מלמעלה. הוא ניהל אותי, את כולם, בכל רגע נתון מבלי שאף אחד בחר בו.

הוא יושב במכונית, בטח רודף אחרי הדבר הבא שרוצה להשיג, לא נמצא במנוחה. אני זוכר אותי במרדף האינסופי, או יותר נכון בבריחה האינסופית. חשבתי שכולם נגדי, לא האמנתי לאף אחד ובאף אחד. אז ברחתי מכולם, ברחתי מהכל, ברחתי מעצמי.

הייתי בדיוק כמוהו, לפני שהתחילה המחלה הזאת, ולקחה איתה את ארוסתי. היא הייתה כל כך טובה, הכי טובה שהכרתי. אפילו לא נתנו לי להיפרד ממנה. איפה הוא היה אז כשהייתי צריך אותו. זין אלוהים לוקח את הטובים, זין הכל קורה לטובה, זין על אלוהים.

הייתי בדיוק כמוהו, עד שאחותי הבריאה מהמחלה ההיא. היא הייתה מונשמת כמעט חודש ולא נתנו לה סיכוי. מאז האמונה שלי התחזקה, ידעתי שהיא הבריאה בזכותו. למרות שעכשיו מצבה התדרד, אני לא מפסיק להתפלל עבורה. אבל אם התפילות לא יצליחו, אני יודע, זה רק בגלל שאלוהים לוקח את הטובים.