אל תיהיה אדם לחוץ תיהיה אדם רגוע
"שמע לי טוב אחויה, שבוע הבא אני לוקח תיק ואני טס מפה ולא חוזר"
ככה אמרתי לאבירן הסטלן באחד מרגעי הייאוש שלי.
"אבל למה בעצבים אחי? תרגע קצת, אתה לוקח את העצבים שלך איתך ואז זה לא משנה איפה תיהיה אתה תיהיה עצבני"
פילוסוף האבירן הזה, אבל אני הייתי עצבני מדי לפילוספיות בשקל עכשיו.
"אבירן אל תתחיל עם הזיוני מוח שלך האלה עכשיו"
"כל מה שאני אומר זה אל תיהיה אדם לחוץ, תיהיה אדם רגוע"
חשבתי על זה כמה שניות בזמן שהכנתי לי ראש גלידה מכובד שלא היה מבייש את הילד של בוב מארלי וסנופ דוג ביחד.
הראש מוכן, המכשיר ביד, ומה חסר? כמובן, האש, ואיפה האש?
"אבירן תביא תאש"
לאחר כמה שניות של בהייה בי, הוא מצמץ הוריד מבטו אל הספה ומבין החריצים שלה שלף מצת קליפר קטנה ומסר "בהצלחה".
חייכתי והדלקתי את המצת, מצית לי את גוש העלים היפיפה ששילמתי עליו משכורת יומית רק כדי שבסופו של דבר ישכיח ממני את היום יום.
תוך כדי שהעלים הירוקים בוערים להם חשבתי לי על מה שאבירן אמר, "אל תיהיה אדם לחוץ, תיהיה אדם רגוע."
נשמע כל כך פשוט.
פשוט להגיד, קשה לעשות, הוספתי בתור הערה לעצמי.
הרגשתי צריבה חזקה בגרון, אז עצרתי את השאיבה והרמתי את ראשי כשידי מונחת באופן כמעט אוטומוטי על הפיה של המכשיר. הוצאתי את העשן ששאפתי עד עכשיו עם שיעול קל ויריקה כבדה וסמיכה לתוך הכוס החד פעמית ששימשה אותנו כמאפרה רב פעמית.
"תמיד היית חלש בבאנגים" אבירן עקץ אותי וצחק.
חייכתי ורציתי לעקוץ חזרה או לפחות להסביר את עצמי, להגיד שאני חולה או שנכנס לי מים מהבאנג אבל לא הצלחתי להוציא מילה בין כל השיעולים.
אז החלטתי להגיב בשתיקה, הרמתי ידי מהפיה וחזרתי למצוץ.
מדליק מצת, מקרב את הלהבה אל גוש העלים שהפך לאפור עד עכשיו ומתחיל לשאוב, מוצץ כל חלקיק עשן שנמצא שם.
"אל תיהיה אדם לחוץ, תיהיה אדם רגוע" המשפט הזה עדיין הדהד לי בראש תוך כדי השאיבה, ואליו נוספה התוספת הפסימית שלי "פשוט להגיד, קשה לעשות".
צליל המים המבעבעים בתוך המכשיר גרמו לי להרגיש שהמוח שלי טובע, שוקע בתוך המחשבה הזאת.
"אל תיהיה אדם לחוץ, תיהיה אדם רגוע" זה פשוט לא הפסיק להדהד לי בראש בכל מיני קולות שונים ואפילו הפוך!
"רגוע אדם תיהיה, לחוץ אדם אל תיהיה" זה עדיין נשמע הגיוני ועדיין מהדהד.
כל ההדהודים יחד עם הצריבה בגרון גרמו לי שוב לעצור ולהרים ראש, להניח יד על הפיה כמובן, ולהשתעל כמו בן זונה שהשטן גמר לו בפה הרגע.
והרוק שירקתי לכוס… וואו אם לשטן באמת יש זרע אז ככה הוא נראה, שחור וסמיך עם חתיכות לבנות.
אבירן לא יכל להחזיק את עצמו והתגלגל מצחוק עד שהוא נפל מהספה.
אני עם דמעות שיעול בעיניים מנסה לצחוק על עצמי יחד איתו אבל שוב השיעול נכנס באמצע.
אבירן הצליח להרגע קצת מהצחוק ובין צחקוק לצחקוק נתן לי עצה,
"שמע אחי, תנשום רגע מהאף ותוציא מהפה, אל תחשוב על כלום, לא על כמה זה יכאב בגרון עוד רגע ולא על כמה זה קשה, פשוט אל תחשוב ופשוט תפיל אותו"
"זה פשוט להגיד, קשה לעשות" שיתפתי אותו בתוספת הפסימית שלי למשפט שלו.
"אתה יודע שרק בישראל מפילים אותו עד הסוף? בארצות הברית הם עושים ראש אחד ומעבירים בסבב ל4-5 אנשים" אני מנסה להצדיק את עצמי בכך שיש עוד אנשים כמוני, זה אמור לתת הרגשה טובה.
"אחי אתה רוצה שאני יסיים לך אותו?" הוא שאל בזילזול.
"לא לא מפתאום, רק אומר שלא נועדנו להפיל ראש בפעם אחת" שוב מצטדק.
"אבל אנחנו עדיין עושים את זה נכון? וזה כל כך פשוט בסופו של דבר, אז אחי, פשוט תפיל"
נתתי לו מבט של מוטיבציה ונחישות, מבט עם ברק בעיניים כמו שאש קאצ'מפ היה נותן כשהוא צעק "פיקצ'ו אני בוחר בך !" והוספתי חיוך.
"עכשיו אני מפיל!" הכרזתי כשכל מה שנשאר שם זה רק כמה חתיכות שרופות של טבק שעוד רגע נופלות כבר מעצמן לתוך המים וטובעות להן מחכות לחתיכות שאבירן הולך להנחית עליהן בעוד כמה רגעים.
אני מרים יד מהפיה ומקרב את השפתיים מהר שחלילה לא ידלוף קצת מעשן האלים החלבי הזה החוצה, מדליק מצת, שורף.
המים מבעבעים כמה שניות, הפעם אני לא חושב על כלום, לא חשבתי על לא לחשוב על כלום, פשוט לא חשבתי כלום.
כמה שניות חולפות, ביעבועי מים חזקים, אני אדום מכווץ לחיים כל כך חזק ככה שהם כמעט נוגעות אחת בשניה, מבפנים.
פלאק, נפל !
אבירן מהר צועק מהצד "סיים תחלב סיים תחלב !", אחרי הכל להפיל זה לא להפיל אם לא סיימת את כל העשן שנשאר במכשיר.
חייב לציין, שלפחות את החלב סיימתי כמו גדול.
"נו איך מרגיש?" אבירן שאל
"וואו…" זה כל מה שהצלחתי להוציא מהפה.
"ואיך היה להפיל סוף סוף?" הוא הסתקרן.
"פשוט", עניתי.
תגובות (0)