אמונות

"אני יודע שיבוא יום, בו יוכלו בני האדם להבין את מותר הספק על האמונה." את המשפט הזה שהכריז סבי, אבי אמי, האנרכיסט השכם והערב, לא בדיוק באותם מילים, זכרתי כמעט כל חיי. לפחות, מאז שעמדתי על דעתי. ושוב נזכרתי בו, בהביטי במטיף שניצב בקרן הרחוב על ארגז ירקות, מזדקף בגאווה בכל גופו הקטן. ומטיף בלהט לאי אמונה. ניצבתי בקרב קהל עוברי אורח קטן שעצר בסקרנות להאזין לדברי הנואם, כשחשתי נגיעה במרפקי.
היה זה איש חסיד בגיל העמידה. "סלח לי אדוני, אני רואה שאתה מתעניין במה שאומר המשוגע הזה." והוסיף בזעם, "הוא יירש גהנום! אין מקום לאנשים כאלה כאן בארץ הקודש!"
"אם אתה אומר שהוא משוגע, אז הוא חולה. ואם חולה גם אז יירש גהנום?" שאלתי בקנטרנות. נזכרתי בסבי השני שהיה מחסידי גור, שקרע קריעה על בנו שהתפקר ובחר באישה חילונית.
"הוא לא חולה, הוא רשע! רשע שרוצה להחטיא את העם. אבל הקדוש ברוך הוא לא ירשה זאת! הוא יציל אותנו מידו ומיד החברים המיסיונרים שלו!" ענה בהתרגשות החסיד.
"מיסיונרים?" תמהתי על דבריו, "האם הקשבת לדבריו? מה אלה לדעתך דברים של מיסיונר? הרי הוא מטיף בדיוק להפך!"
"אני מכיר אותם! אלה מיסיונרים! אפילו אם הוא מטיף לחילונות." הרים קולו בזעם. האנשים שניצבו בסמוך לנו, הביטו בו בסקרנות.
הופתעתי מדבריו והבטתי בו בהערכה מחודשת, מסתבר, שהבחור באמת הקשיב לדברי המטיף, "אז מה, הוא בכלל לא מטיף לדת אחרת, הוא הרי מטיף רק לאי אמונה! וזה נקרא מיסיונר?" הקשתי.
"גם זו דת! גם החילונות היא דת! הכי גרועה! טפו!" ירק החסיד בשאט נפש, ונעלם מעבר פינת הרחוב. איש אחד לידי אמר, "תעזוב את הדוסים הפנטים האלה, אין לך מה להתווכח אתם, הם כבר יודעים את כל התשובות!" אנשים בסמוך הנהנו בראשם בהסכמה.
המטיף הקטן סיים את נאומו הנלהב, מתעלם מהקהל, ניגב את קרחתו בממחטה צבעונית, רכן אל ארגזו, נטלו ונעלם אף הוא מעבר לפינה. קהל הסקרנים התפזר לאיטו כשפה ושם נשמעו הערות כמו, "שטויות", בבל"ת", "איך מרשים להם לקשקש" או כאלה שטענו, "יש משהו בדבריו". ניגשתי לחניון בו חנתה מכוניתי, התיישבתי בה והרהרתי בשני סביי שהיו לכאורה שונים זה מזה בתכלית השוני. אך לאחר החיזיון שהייתי עד לו בדקות האחרונות, ראיתי את הדמיון הרב ביניהם. שניהם היו אנשים מאמינים במלוא מובן המילה בדרכם.
נהגתי לאיטי ביציאה מהחניון, ולאחר נסיעה קצרה עצרתי ברמזור. הבחנתי במכונית שעצרה לצדי במטיף הקטן הנוהג בה, ולידו ישב החסיד שלא נראה כל כך זועם. האור התחלף לירוק, הם פנו ימינה, ואני פניתי שמאלה.