אנחנו רק התוצאה

הדרכים למקום הזה, הן מועטות וכואבות
אך נראה כי לאחרונה אנחנו נהיים רבים יותר.
נראה כי דבר אינו עוזר,
נראה כי העולם ממשיך להתדרדר בקצב מדאיג,
חשבתי. אני יודעת אם הייתם רואים אותי,
כנראה לא הייתם מאמינים כי ילדה כמוני יכולה לחשוב זאת.
נראיתי, כילדה בת 14, בעלת שיער שחור ועיניים כחולות.
איש לא היה מאמין כי הדמות השברירית הזו,
חיה כנראה הרבה יותר זמן ממה שיוכל לדמיין.
אוי, התכוונתי להגיד מתה, מתה הרבה יותר זמן משיוכל לדמיין.
אתם מבינים, אחרי המוות אין באמת בחירה,
מישהו אחר קובע את גורלך, למרות כול הזמן שאני נמצאת פה,
עדיין לא ממש הבנתי איך כול החלוקה הזאת עובדת.
אני יודעת רק שאנחנו, זאת אומרת המוות, מביאים לפה את נשמות אלו
שמתו, אחרי זה, איש לא יודע איך זה מתחלק, ומה הן החלוקות.
זאת אומרת שאפילו כאן, אפשר לפקפק במושג 'גן-עדן'
אם כי, אי אפשר לעשות את אותו הדבר למושג 'גיהנום'
משום שהגיהנום אמיתי, רובנו ראינו אותו, אם לא כולנו.
אה, ואם האתם סקרנים לדעת למה קראתי לי ולבני מיני פשוט 'המוות'
זה משום שזה מה שאנחנו, אנחנו לא הכאב ולא המחלה,
אנחנו רק התוצאה.