'אני הולכת להתנדנד על העולם, כאילו המחר כבר לא קיים!'
היא ישבה בקצה הבר הרועש. עיניה מכוסות במשקפיים עבים, המסתירים את עיניה הכחלחלות-סגלגלות. שערה החום-זהוב היה אסוף בזנב סוס מאחורי ראשה ואיבד חלק גדול מיופיו.
"אחת, שתיים, שלוש – ולשתות!" צעק אחד מן הנערים המתפרעים. היא לקחה את כוסה, ולגמה לגימה ארוכה של משקה אלכוהולי שגרב בגרונה וניוון את חושיה.
היא הרגישה כמו דג זהב קטן באקווריום פצפון, כאשר עשרות דגים גדולים ממנה חגים מעליה. ריאותיה התכווצו והנשימה פשוט לא צלחה לה.
"אחת! שתיים! שלוש! ולשתו-ו-ו-ת!" הבחור צווח כל מילה בחוזקה. היא שתתה עוד שתי כוסות ברציפות. הנוזל החליק בגרונה, החליק בערב ובלילה עוד ועוד כאילו היה מים.
'אני הולכת להתנדנד על העולם, כאילו המחר כבר לא קיים!'
תגובות (2)
הפשטות והנכונות של הסיפור מקסימה בעיניי, פתיחה מקסימה למשהו שאולי יהיה משהו גדול יותר. מקטע כל כך קצר, אפשר להבין הרבה מאוד. בכמה שורות בודדות, הצלחת לתאר הרבה בצורה צורבת ממציאות מרגשת ועצובה כאחד. מצויינת שכמוך! וגם אם וויתרת על ההמשך, דעי לך שההתחלה כבר מרתקת, למרות הכל.
ההערה היחידה שלי היא שאלה: בשורה החמישית: ״האלכוהול שגרב״ – אולי התכוונת ל״אחז״? עניין שלך.
כל הכבוד, המשיכי לכתוב, Veno
אוי, זה "צרב" אופסי
ותודה^^