אפור ומשעמם

ידי נתונה בידה ולמרות שאין לי מושג לאין היא מושכת אותי, סמכתי עליה גם בעיניים עצומות. היא תמיד נתנה לי הרגשה של ביטחון, היא גרמה לי להאמין שגם אני אעשה משהו מטומטם כרגע, זאת לא אומרת שאני לא אוכל לתקן אותו אחר כך, ואני אהבתי אותה בשל כך, אהבתי גם את העובדה שהיא הייתה הבחורה היחידה שגרמה לי להתנהג בכזו ספונטניות, לעזאזל, היא הייתה הבנאדם היחיד איתו יכולתי להרגיש ככה, העולם שלי היה כל-כך הרבה יותר אפור ומשעמם בלעדיה. בכל פעם שהיא חייכה אליי אני הרגשתי כאילו אני חי, כאשר היא אחזה בידי הרגשתי שאני יכול לנצח הכל, כשהיא לחשה שהיא אוהבת אותי, הרגשתי כאילו דבר לא חשוב מלבד הרגע ההוא.
אני מניח שנסחפתי במחשבותי, אבל היא מושכת בידי ואני חוזר אל המציאות.
לא, זאת לא ההגדרה הנכונה, בגלל שאני לא באמת חוזר למציאות, אני חוזר אל העולם שלנו, וזה כל-כך שונה מהמציאות האכזרית, בגלל שהבעולם בו הכל אפשרי והכל נפלא, זה עולם בו קיימים רק שנינו.
היא מושכת אותי לעברה, ומדביקה את שפתיה אל שפתיי, יש משהו אופורי בכל העניין, אבל מצד שני, כל רגע איתה היה אופורי. לפעמים כשהנתנשקנו, יכולתי להאמין שאני יכול להעביר כך את השישים שנים הקרובות, איתה קרוב ככל האפשר אליי. בפעמים אחרות, תהיתי אם שנינו עדיין נרגיש בעוד מספר חודשים או אפילו שנה.
אני מניח שזה בגלל שהתרגלנו לריגושים, שאנחנו ממשיכים לחפש אותם בגלל שאנחנו דור שבור ממחסר באדרנלין, או שיותר נכון לומר שיש לנו יותר מידי ממנו, אבל אפשר לפתח הסתגלות מבויימת לכל, אפילו לזה.
המבוגרים לא מבינים את זה, הם לא נולדו לתוך עולם שלם של גירויים כמונו, הם לא מבינים שמהר מאוד, הכל פשוט נהיה חסר משמעות, שיש לנו מספיק תשומת לב רק לדברים מעניינים ואם זה לא מסנוור ומרהיב, אין לנו כל סיבה לבזבז את שתשומת ליבנו על זה.
והיא, היא הייתה מסנוורת ומרהיבה ואני חושב שהיא תמיד תמשיך להיות כזו עבורי, אבל אני לא יודע איך היא תרגיש כלפיי בעוד חודש או שניים, האור שלי לא זוהר כמו שלה, ויום אחד, אני מניח שהיא תמשיך אל עבר אדם אחר שימשוך את תשומת ליבה. אבל אני ידעתי את זה עוד כשרק התחלנו עם כל זה, ואני הייתי מוכן לקחת כל שבריר שנייה שהיא תהיה מוכנה לזרוק בכיווני, לעזאזל אני הייתי מוכן לחיות בשבילה.
פעם נהגתי לחשוב שהדרך לדעת אם אתה אוהב מישהו היא אם אתה מוכן למות בשבילו, אבל אני בנאדם עם יד חזקה על ההדק ואני מעולם לא פחדתי למות, למען האמת הייתי מוכן למות בשביל המון דברים ולפעמים אפילו בשביל כלום, אבל היא, היא הייתה היחידה שגרמה לי להרגיש כאילו אני רוצה לחיות.