בבית ישן

אני רוצה לגור בקומה השלישית של בניין ישן, באזור הישן של תל אביב או של בת ים או אפילו חולון, בבניין אפור ונשכח, כזה שבו גרים כל מיני אנשים זקנים מוזרים שיחלפו מהעולם מהר מידי ומישהו אחר יתפוס את מקומם עוד לפני שאכיר מי הם באמת.

אני רוצה לצאת אל המרפסת בשעות מאוחרות ומשונות כמו 12 בלילה או 2 לפנות בוקר, להדליק סיגריה, להרים רגליים ולצפות באנשים שעוברים מתחתי. לחפש זוגות מתגפפים שיגרמו לי לרצות להיכנס פעם נוספת לאתר ההיכרויות, לזהות הומלס שהלך לאיבוד ושכח היכן החביא את הספסל, לשמוע יללות של חתולים מיוחמים שיגרמו לי לקנא בספונטניות שלהם, להדליק עוד סיגריה וללכת לישון מסריח רגע לפני שהשמש זורחת. אפילו קומה שנייה תספיק.

קומה שנייה, או אולי שלישית, מהקומות האלו שבהם יהיו לי שכנים זקנים גם מלמעלה וגם מלמטה. שאוכל לקפוץ לבקר אותם עם תחתוני בוקסר, לדפוק על הדלת, לבקש סוכר/קפה/קמח ובינתיים להסניף את הבית שלהם, את ריח הנפטלין הכל כך ממכר ולחפש תמונות ישנות מהעבר המסקרן של הזקנים החמודים שמיד יושיטו ידם אלי ויסחבו אותי פנימה וידמיינו שאני הנכד שלהם שבחיים לא מבקר.

הזקנה תכבד אותי בעוגייה ישנה מקופסת פח חלודה ובידיים רועדות תפורר חלק ממנה על השולחן. הזקן יתיישב לידי ויחקור “צעירצ’יק, אתה הבחור עם הכלב מהקומה הראשונה?” “לא” אומר בנימוס והוא יתכנס בתוך עצמו, ילעס וישחק עם השיניים התותבות ולאחר מכן יחקור בשנית “בחורצ’יק, זה אתה שמרטיב תמיד את הכביסה שלנו מלמעלה?” “לא” אחזור על התשובה פעם נוספת ואנגס ביס קטנטן מהעוגייה בכדי שיהיה לזקן מספיק זמן לשאלה נוספת.

לאחר הנסיון השלישי, הזקנה תגער בבעלה ביידיש או ברוסית או בפרסית והוא יעבור לסלון, ידליק רשת ב’ וימלמל משהו חרישית. עצוב יהיה לי לדעת שהוא לא יפגוש אותי יותר ושלעומתו, אני אולי אפגוש בו בקרוב.

בבית שלי אסדר פינה חמימה לנשים שאכניס אל תוך חיי, אסדר להן פינה לבגדים, פינה למברשת השיניים ובתמורה אבקש מהן לסדר לי פינה בלב וביחד נשב במרפסת ונקרא עיתון של יום שישי והיא תחייך ואני אאפר את הסיגריה לתוך מאפרה ירוקה ושנינו נחזיק ידיים ונאהב.

כשאגור בבית על קומות ואדליק לי סיגריה במרפסת, אחשוב על כל אדם שנדרשתי לנקות, על כל ילד שנאלצתי לשטוף בזמן שהוריו בוכים בחוץ, על כל זקן שהתבקשתי לתפור בזמן שחבלות קשות ממלאות את גופו ועל כל אישה שתברח ולא תחזור אבל בסוף אחת כן תישאר.

עם זאת שתישאר אשב בלילות ונצחק על זוגות מתגפפים שמחפשים זו את שפתי זה ומוצאים רק סנטר, צוואר או לחי, נלעג בקול רם על הומלס עזוב שמשפחתו שכחה ממנו לפני שנים ומיד נסתתר מחובקים ומפוחדים, נפגוש בחתולים מיוחמים וברגע הזיווג נזרוק עליהם פיסטוקים שמעולם לא הצליחו להיפתח. יהיה לנו כיף ביחד, עד שגם היא תפרד ממני ותמשיך הלאה ואז כשאדישות בליבי אעמוד על מעקה המרפסת ולא אדע האם הבחירה בקומה השניה או השלישית היתה הנכונה.