בעולם שלי (נולד ממשימת כתיבה)
אני יחפה, בודדה, משועממת ובעיקר – מדוכאת.
אז כן, מאז ומתמיד אני כזו. אני לא אוהבת חברה.
אנשים לרוב מלחיצים אותי בהתנהגויות שלהם. לכל אחד יש קפריזה משלו, ולכל אחד יש התנהגות משונה משלו. כל אחד יותר מוזר מהשני.
כל אחד מעצבן יותר מהשני, כל אחד מגעיל יותר מהשני.
זה למה החלטתי ללכת ולראות עולם. העולם שלנו גדול ויפה, והטבע רחב ומרהיב. למה לבזבז אותו?
גם ככה האנשים המגעילים שאני מכירה עומדים להחריב אותו ממש בקרוב.
המחשבה על כך שהעולם נהרס לאיטו גורמת לעיניים שלי להתחיל להירטב.
אני מביטה למעלה, לשמיים, ורואה עננים שחורים – כמו דיו גזי מעופף בשמיים הקודרים. גשם. הולך לרדת גשם.
מאז ומתמיד אהבתי גשם. היה בו משהו טבעי מאוד. משהו קסום. משהו שגורם לי להרגיש בחיים.
כל פעם שפגעה בי טיפת גשם – הרגשתי כאילו אמא טבע מתקשרת במיוחד בשבילי ומוסרת לי דרישת שלום.
לא היה מקום טוב יותר להתחבר לאמא טבע מאשר איפה שהלכתי. בשדה הנטוש ההוא. הריק.
האדמה הייתה לא ישרה, פירורית וקצת טובענית. אהבתי אותה.
זה הרגיש כאילו שאני מרחפת על עננים של אדמה חומה.
אז הייתי מחוברת מספיק לאמא טבע, ולמרות שלא השתטחתי על האדמה, ממלאת את עצמי בבוץ, עדיין הרגשתי תחושה מוזרה. כאילו שאני טמאה. כאילו שאני נושאת בתוכי נגיף.
הנגיף התפשט בכל גופי, ממלא את ראשי במחשבות עצובות. על כל מה שנטשתי.
אמא שלי, שבפעם האחרונה שראיתי אותה נשקה לי על המצח ואמרה לי שהיא הולכת רק לחמש דקות.
אינני יודעת אם היא חזרה לאחר חמש דקות. עד אז כבר הלכתי. אפילו לא ידעתי למה. סתם כי רציתי ללכת.
ללכת לאנשהו, כמו שאני הולכת ממש עכשיו לעבר הריק. לעבר כלום.
אין לי יעד. אין לי מטרה, סתם הולכת והולכת עוד ועוד.
למולי אדמה אינסופית, שנגמרת בצללית של הר גבוה בצבע ירוק.
והנה אני כאן, מתחילה לבכות, מבינה שנטשתי את המשפחה ועכשיו לא יודעת איך לחזור.
מבינה שנטשתי את החיים שלי ועכשיו לא יודעת מה לעשות.
אין מי שינחה אותי, אין מי שייקח אותי, אין מי שילטף…
זה רק אני, אמא טבע והגשם שהיא תיכף תפיל עלי, כאילו כדי להגיד לי שלא רק אני בוכה על מה שקורה בעולם שלי…
תגובות (13)
זה באמת טיפטיפונת קיטשי אבל לא עד כדי כך!
הייתי נותן לך 8
גאד זה יפייפה!
והמורה הזאתי עצבני אותי! ולכן אני ירצה!
אהמ אהמ.
אין שום דבר רע בקיטשיות! ההפך, קיטשיות זה כזה עדין ורומנטי!
אם הייתי יכולה הייתי מתחתנת עם הקייטשיות! מה היינו עושים בלעדיה? לא היה סרטי קומדיה רומנטית, וסרטים רומנטים, וכל סיפור רומנטי שהוא טיפה צפוי, אבל עדיין כתוב בצורה נפלא!
סוף הרצאה.
ולכן, לפי דעתי הציון שלך הוא 9
כי התאורים שלך מיוחדים, אני הרגשתי ממש התחברות לדמות, למרות שטכנית לא ידעתי עליה כלום… ממש אהבתי איך שהצגת את הטבע והכל (:
ו-לא כל כך יודעים על הדמות, לא יודעים למה היא ברחה ואיפה היא עכשיו, זה טיפה חסר :/
חוץ מיזה- אתה מוכשררר(:
תודה רבה !!
בבקשה (בהנחה שהתכוונת אליי)
אממ יש לך מושג באיזה שעות האתר מעלה סיפורים?
וואו, ממש יפה !
אולי קצת נדוש וקיטשי אבל זה לא משנה, ממש הרגשתי את מה שהדמות מרגישה והתחברתי לסיפור.
הייתי נותנת לך 9 בלי בעיה (:
אתה ערכת את הסיפור?
כי ראיתי את התגובה של 'born this way!' אבל יש הרבה תיאור של הדמות בסיפור, ומה היא עושה שם, אז לדעתי אתה ערכת.
ולעניין, הסיפור יפה מאוד, כיף לקרוא אותו, אין עלילה אבל זה לא מוריד מערכו של הסיפור.
לא ערכתי את הסיפור. גם אם יהיו הערות אני לא משנה כדי שיעניקו לי ציון שמגיע לי.
הייתי נותנת 7-8. זה קיטשי!
אם כך, אשמח לראות אותך כותבת סיפור שאינו קיטשי עם אותה משימה בדיוק.
הרבה אנשים סתם אומרים קיטש בלי שום מחשבה, אבל קיטש = אומנות שמכינים מהר.
לא משהו נדוש. תפרידו בין קיטש לנדוש.
זה מה שהיא רואה בזה?דבר נדוש?
לדעתי,זה היה מעולה!
הטבע מתואר כמו שצריך,המחשבות שלה אמיתיות כל כך.
זה קיטשי?
בכל אופן,זה היה מצויין!הייתי נותנת לך 10!
מעניין איך היא הייתה כותבת את זה…
אני מצטערת על התגובה, זה לא מה שזה היה אמור להיות. יש בעיות במחשב אז ז מחק את החלק הטוב של התגובה. מצטערת מאוד.
בסדר, זה אולי קצת בנאלי, אבל ילדה שהולכת בשדה ריק ויבש ויודעת שעומד לרדת גשם. כמה מפתיע אפשר לגרום לעלילה להיות? ועוד בדף אחד, 8 דקות.
לדעתי, לפעמיים הכתיבה חשובה יותר מהסיפור עצמו, במיוחד במשימות כאלו.
לכן אני חושבת שהיא היתה צריכה להתייחס בציון שלה לכתיבה ולתיאור הדמות והטבע הרבה יותר מאשר העלילה.
אני בכל אופן לא מסכימה איתה בכלל.
תודה