דודו

כמו בכל יום, דודו הלך למכולת.
הוא הולך למכולת שליד הבית שלו גם כשהוא לא צריך לקנות שום דבר.
זה מה שמחזיק אותו, לקוות שיקרה משהו מעניין במכולת או בדרך אליה, שהוא יוכל לחזור בריצה הביתה ולהתקשר לאחים שלו ולספר להם איזה דבר מטורף קרה לו במכולת.
במהלך היום, דודו חושב על שני דברים
איזה מקריים אפשריים יכולים לקרות בדרך למכולת, ואם הם ישפיעו על החיים שלו באיזה שהיא צורה.
הדבר השני שמעסיק אותו הרבה יותר זמן ממה שהוא אמור באמת, הוא למה ההורים שלו קראו לו דודו, ולמה הוא לא שאל אותם כשעוד הייתה לו הזדמנות.
נעמה , יואב ודודו. ככה קוראים לשלושת הילדים. להורים שלו קוראים עליזה ומנחם. והוא חושב שהם המשפחה הכי אשכנזית שהוא מכיר. והוא לא חס וחלילה מנסה להיות גזען, אבל הוא מרגיש שזה דפק לו את החיים שקוראים לו דודו. הוא החליט שאף אחד לא יקבל לעבודה בהיי-טק מישהו שקוראים לו דודו, גם אם זה דודו גולדשטיין. הוא הגיע למסקנה הזאת מאוד מהר בחיים לכן הוא ויתר מראש. אח שלו, יואב גולדשטיין, הוא מנתח פלסטי שעושה מליונים וגר עם אשתו ושני הילדים שלהם בצהלה. אחותו, נעמה רוזנבלום , היא פסיכולוגית שגרה עם בעלה בהרצליה. דודו עובד כנציג שירות של הוט. זאת עבודה של אנשים שקוראים להם דודו, ככה הוא החליט. הוא לא מסכן, הוא מרגיש שבשביל דודו הוא הגיע הכי רחוק שהוא יכול, כמה כבר ההורים שלו יכלו לצפות ממנו כשהם קראו לו דודו?
אז הוא בסדר עם המקום שהוא הגיע אליו. הוא בסדר איתו אבל הוא נורא רוצה שינוי. פעם חשב ללכת למשרד הפנים ולשנות את השם שלו למשהו אשכנזי טוב כזה, אבל הוא לא הצליח לחשוב על שם מספיק טוב והוא גם הרגיש שלחיים שלו יש תסריט שנכתב מראש.
הוא גם מרגיש שאין לו כל כך זכות לעשות כזה שינוי משמעותי בחיים שלו כי את הדברים שבאמת משפיעים על החיים שלו הוא לא החליט, זה הכל ההורים שלו.
אז הוא לא הלך ללמוד, והוא לא מתפטר מהעבודה שלו שהוא שונא, הוא הגיע רחוק בשביל דודו. אבל הוא הולך כל יום למכולת. אולי מישהו יעצור אותו וישנה לו את החיים, כי גם לאנשים שקוראים להם דודו קורים ניסים לפעמים.
בינתיים לא קורה כלום, והבעלים של המכולת חושבים שהוא איזה תימהוני שנכנס למכולת שלהם כל יום ולא קונה שום דבר. הוא תמיד מהנהן להם לשלום והם כבר הפסיקו להנהן בחזרה.
בסוף זה יגיע, הוא בטוח.