האגדה על הרהיטים המרדנים

לילה אחד בעודי יושב באיזה בר. מנסה לשכוח את חוסר המשמעות הקיומי אך רק נזכר בו יותר,התיישב לידי בחור משועמם עם כובע קש.

"רוצה שאספר לך את האגדה של הרהיטים המרדנים"? שאל אותי.

" לא , אני רוצה שתעזוב אותי, מוזר אחד" אבל כנראה שהוא לא שמע אותי כי הוא מיד התחיל:

"פעם בעידן אחר נגרים היו מכניסים נשמה לרהיטים שלהם. לא כמו הזבל שיש היום. כל נגר היה מעביר את המלאכה הסודית לשוליה שלו וכך הידע עבר מדור לדור. לרהיטים היה נשמה וכולם היו שמחים ומאושרים. יום אחד נכנסו לרהיטים רעיונות מוזרים לראש (איפה שזה לא יהיה) פתאום התחילו להישמע קולות על צדק חברתי, שוויון אחווה וכדומה. נמאס להם לעבוד בשביל המין האנושי בלא תגמול. אז בהחלטה גלובלית הם פשוט עברו למקום אחר. יש אומרים שזאת הייתה אטלנטיס. האנשים קמו בבוקר וכל עולמם חרב עליהם. אין רהיטים. והרי ידוע שהמעבר מעידן הלקטים-ציידים לדורנו קרה בעקבות כיסא ושולחן פשוטים. תאר לעצמך מה היה שם. איזה משבר תרבותי גדול. ממלכות קרסו ורבבות גוועו. עד שקם גיבור אחד. השם שלו היה יהושע והוא המציא את הרהיטים שאתה מכיר היום, אלה בלי הנשמה"

זה היה אחד הסיפורים הכי מטומטמים ששמעתי בחיי. " מה לעזאזל ההבדל בין כיסא עם נשמה לכיסא בלי"? ניסיתי להבין.

"מאיפה לי לדעת?!" הוא ענה.

הלכתי להשתין,הרוב דווקא היה לאסלה. הבחור מהבר נעלם. הלכתי הביתה. הקאתי. והלכתי לישון.