האוויר יוצא מהבלון

שחר הייתה הבחורה המדהימה ביותר שהכרתי בחיי, כאילו אלוהים בחר להפסיק את פס היצור הגנרי להמצאת המאה שלו, ולהראות לנו את השלמות של אמן בחסד עליון. היופי שלה: שיער אדום כלהבה, עיניים כחולות כמעיין זך, וחיוך כובש שמכניס אותך לסחרור בכל מבט מחדש. גם האישיות שלה תוכננה בקפידה: נעימה לכל הבריות , חכמה , אשת שיחה קולחת אך גם יודעת לבלות ולהשתגע שצריך. טוב, אולי אני מגזים, יש לי נטייה להתאהב בבחורות ולהפוך אותן לכליל השלמות עוד לפני המילה הראשונה שיצאה לי מהפה.
כמו כל הבנות לפניה,ההתחלה הייתה מוצלחת אך מהר מאוד הצלחתי להיכשל ולהישאר רק עם האידאל בראש.
כשחזרתי מארוחת צהרים בחוץ עם אחי הקטן תומר, וראיתי אותה, הכל חזר. פיק ברכיים, גמגום ופחד שישתקו את החזקים והאמיצים ביותר. תומר שם לב למצבי ושאל ״למה הרגליים שלך כואבות?״ ולך תסביר לילד בן 5 מהי אהבה , או לפחות הקונספט שלך לאהבה. ״תומר חמודי, כשאתה אוהב מישהי, לפעמיים היא גורמת לך לכאב ברגליים, אבל כאב טוב, וזה מה שהבחורה שם עושה לי״ אמרתי ״ אבל כאב זה לא טוב, ובכלל למה שיכאב לך מבלון ?״ הוא שאל בתמיהה. ״בלון? למה אתה חושב שהיא בלון?״ שאלתי בפליאה ״כי היא מלאת אוויר, אבל ברגע שתדקור אותה היא תפוצץ״ הוא ענה בהחלטיות והשאיר אותי בשוק. ״ תומתום אנשים הם לא כמו בלון, אנחנו לא עשויים מאוויר, אתה יודע את זה, לא?״.
תומר החליט להוכיח לי את טעותי, הוא לקח קיסם שהיה לו בכיס מארוחת הצהרים, התקרב אל שחר ודקר אותה בגב. האוויר החל לצאת ממנה עד שנשארה קליפה מצומקת של שחר. רצתי אל תומר, ותפסתי אותו ביד .״תומר מה עשית?!״ צעקתי, אך תומר היה אדיש לדברי ״ אתה בכלל לא מבין אנשים״ הוא אמר לי ״ אנחנו בכלל לא יצורים מורכבים כמו שהמבוגרים חושבים, אתם קטנים כמונו אבל אתם מנפחים את עצמכם בהרבה הרבה אוויר שגורם לכם להיות גדולים וחשובים , אבל אוויר זה אוויר״. רציתי להגיב, להסביר לו שאנחנו המבוגרים לא כאלה, אין בנו אוויר אבל לפני שהוצאתי מילה, הוא לקח את הקיסם ודקר גם אותי . האוויר החל לצאת ממנה ותוך שנייה הייתי על הרצפה מרוקן ומצומק. ״ אתה גם אוויר״ הוא אמר בחיוך.