האמת והנשר
בכיתי, צרחתי, גססתי.
הכו אותי, השחיתו אותי, הרגו אותי.
השמיים הפכו לאש והאדמה הפכה לקרח. היסודות שלי נמסו מהעתיד שכבה. האש והקרח נלחמו בתוכי, משמידים ומלבים אחד את השני במלחמה שלא נגמרת.
אבל כל המילים האלו, נשארות באוויר. לא בשמי הלהבה ולא בתוך אדמות הכפור. באוויר, מנותקות מהמציאות. מנותקות ממני.
כי אני האמת, והן לא אני. המילים פשוט נמצאות שם. מחכות שאלך. מחכות שאברח. מחכות לרגע שאפרי יתרסק כדי לתפוס את מקומי. כמו נשרים קירחים, לא תלויים בדבר כך שאפילו האחיזה בנוצותיהם אבדה להם. כנפיהם מצילות עליי מהשמיים הלוהטים ורגליהם מחוררות את האדמה הקפואה. הן מחכות למותי.
נשרים לא טורפים חי.
ומילים לא נמצאות במקום של אמת.
זה ידוע. זה ידוע לכולם חוץ ממני.
תגובות (7)
את מעולה D:
אוי, תודה.. :)
(יאיי! ניצלתי מיצירת סמיילי קיקלופ!)
מוזר שדווקא השמים הפכו לאש ואילו האדמה לקרח. אילו הייתי כותבת את זה, זה כנראה היה הפוך. מעניין למה.
לקח לי זמן מה להבין את הפואנטה, ואני לא בטוחה שאני מסכימה עם הדעה שלך…
בכל אופן זה קטע מצויין:)
ואני לא יודעת מי האדיוט שדירג כשלושה כלבבות. חמשת הלבבות שלי מגיעים לך.
תודה :)
וזה בגלל שאדמה היא מוצקה. היא בסיס. השמיים הם מחוץ להישג ידך. החופש הבלתי אפשרי להשגה. קרח התאים לי יותר כבסיס, ואש יותר כשמיים.
לפעמים קורה לי שאני קוראת משהו, ופשוט לא מצליחה לעבור את המילים. כאילו במקום לקחת אותי לסיפור הן חוסמות לי את הדרך. בגלל זה כתבתי את זה, שלפעמים אני פשוט לא מבינה מה כל ההתלהבות ממילים. ממשהו שהוא לא אמיתי.
גם אני דירגתי 5.
זה בסדר, אני יכולה להבין אותו. השורה האחרונה (שמחקתי לפני כמה רגעים) די הרסה את הכל.
וזה גם קטע די קצר.
בכל מקרה, תודה :)