הבית העזוב ביער

התינוק התנודד קלות בעריסתו כשמשבי רוח פרצו מדי פעם דרך החלון השבור. הוא החל לבכות, והיבבות שוטתו בתוך השקט כמו אדם גווע במדבר. הבית היה ריק וחשוך ועזוב, ומסביבו השתרע יער ברושים חסר גבולות.
העריסה התנודדה מעלה-מעטה, מעלה-מעטה, מעלה-מעטה…
דוב נכנס אל הבית, והחל לרחרח ולחקור. הוא מצא שתי גופות מרקיבות, קצת אוכל עבש, כמה שלוליות מים שנאגרו בשקעים שברצפה, וגור אנוש חי. הוא אכל את האוכל, שתה את המיים, ואז פנה להתבונן בגור, ולשקול מה לעשות בו?… לאחר זמן מה קיבל הדוב החלטה, ואסף את הגור לחיקו…

הדוב אחז את הגור בין זרועותיו השעירות הגדולות, עירסל אותו בעדינות, והוביל אותו לאורך היער.
הדוב הגיע אל המעורה, בירך לשלום את אישתו הדובה, והושיב את גור האדם בין גוריו שלו.- שמיד פערו חור בביטנו של התינוק, ואכלו את איבריו הפנימיים בעודו צורח ומפרפר.