הברז הדולף

טיפות המים עיצבנו אותי במשך כל הזמן ההוא.
רק ממשיכות לדלוף שוב ושוב ושוב בלי הפסקה.
רציתי שיהיה בי את הכוח לקום ולסגור את הברז, אבל הוא פשוט לא היה בי.
סתם ככה, קם על הרגליים, אמר יפה תודה ויצא דרך הדלת הראשית.
למען האמת? אפילו לא ממש אהבתי אותו. סתם ישב על הספה והתנהג כאילו הוא משלם שכר דירה.
אז שכבתי לי על הספה, בכלל לא מתגעגע אל הכוח שלי, מחכה שמשהו ייכנס ואני אוכל לבקש ממנו לסגור את הברז.
והמים המשיכו לטפטף שוב ושוב.
לרגע רציתי לצעוק עליהם, לצרוח בכוח ולכעוס עליהם. איך הם מעזים להפריע לי כשאני רובץ לי בניחותא על הספה? הא? מה הברז הזה חושב שהוא?
והברז ממשיך לטפטף ולהציק לי.
אבל אחרי הכל, הוא סתם גוש של מתכת, למה שהוא יקשיב לי בכלל?
לו יכולתי, תאמינו לי שהייתי מתווכח איתו שעות על גבי שעות, מטיף לו על כמה שאסור לו לעשות את מה שהוא עושה, ועד כמה שהדבר הזה לא יפה, כי חשבתי שאנחנו חברים. בחיי, חשבתי שאנחנו חברים, אבל לא!
הברז ממשיך לדלוף לו עוד ועוד…
כבר אין מה לעשות איתו. באמת שאין.
רק לפרק אותו.
הייתי מתקשר לאיש מקצוע שיחליף לי אותו… אם רק היה לי כוח להרים את השפורפרת…