הדרך הלא נכונה

היא עשתה את כל הטעויות שרק אפשר.
היא בחרה בכל הדרכים הלא נכונות ולא הצליחה לצאת מהן בזמן.
היא נפלה מכל המכשולים, אפילו מאלו שהציבה בעצמה.
ואני חיכיתי לה.
שתמצא את השביל בו עליה לצעוד.
רציתי ללחוש לה שאם רק תתפוס בידי, לעולם לא אתן לה למעוד.
רציתי לומר לה שהיא לא עושה טעות פעמיים, ולכן, יום אחד לא יישארו טעויות שהיא תוכל לעשות.
אבל לא אמרתי, ולכן היא לא ידעה.
היא רק המשיכה ליפול והמשיכה לטעות.
היא בחרה בשבילים עקלקלים ובשדות קוצים.
ואני המשכתי לחכות.
אבל היא לא חיכתה.
היא רק המשיכה ללכת קדימה מבלי להביט לאחור.
רק המשיכה ללכת.
כאילו ידעה שאם תעצור, ולו לרגע, היא לא תוכל להמשיך ותישאר אבודה בדרך הלא נכונה.
אבל אחרי הרבה זמן גם קדימה היא הפסיקה להביט.
כי אם היא הולכת בדרך הלא נכונה, איך תוכל להגיע למקום הנכון?