ההדק

הוא הרגיש את הזיעה הקרה יורדת על ידיו ואצבעותיו, הוא הרגיש את הקור של המתכת לחוצה כנגד האצבע המורה שלו. מעילו וכובעו גרמו לו להרגיש כלוא, יותר מדי חום. הכוכבים האירו את השמיים כאין ספור נורות, הוא אהב לילות כאלה. אך לא בזמן הזה. התשישות גוברת עליו, הזמן גובר עליו. הוא היה חייב להחליט מהר עם לעשות את זה. אפו גירד וליבו הלם בחוזקה, הוא נשם נשימה ארוכה. כמו שאימנו אותו, בלי רגשות. הוא טען את האקדח, אצבעו על ההדק. הוא עבר לעמדת ירייה והתאים את הכוונת הקדמית לאחורית, ידו עוקבת אחר המטרה. הוא לקח נשימה אחרונה ועמוקה, וירה. הירייה הדהדה ברחבי האזור ולא היה לו זמן לבדוק עם במטרה למטה. הוא שם את האקדח למקומו ורץ, צעקות נשמעו, פניקה ואימה השתוללה בכל עבר. הוא הרגיש את הפטיש על ליבו וכל מטר של ריצה הפך לקילומטר, כל רחש ורעש של ריצה הזעיקו אותו וגרמו לו לחשוב שרודפים אחריו. הוא היה חייב לברוח. הוא קפץ מעל הגדר והתאוורר מהאוויר על שיערו, הוא נחת לא נכון ורגלו התעקמה. כאב חד ומהיר גרם לו לעצור ולהביט לאחור. כלום. חצי צולע הוא המשיך לרוץ, הוא שמע רכבי משטרה מייללים בחשכה במרחק לא ידוע. גופו וכובדו הכריעו אותו. הוא כרע על האדמה והשתעל בכבדות, אם הוא ישכב רק לשנייה. הוא יוכל לרוץ שוב. הוא לפת את האקדח המקולל בידו והדף אותו לאדמה, וכיסה אותו באדמה. אף אחד לא יוכל למצוא אותו שם. נכון?, אולי… הוא נשכב ופתח את כפתורי מעילו והסיר את כובעו מעליו והרגיש איך הקלה שרתה עליו. זוהי לא הפעם הראשונה שלו אך משהו היה לא בסדר, משהו היה שונה. מה זה לעזאזל?. השמיים היו מוארים והאור גרם לעיניו לצרוב, דמעות עלו מהם. הדשא עקצץ את צווארו, הוא עצם את עינו. הוא נרדם מיד.
"זה אתה נכון?" קול אמר
הוא קם בבהלה, זיעה קרה ירדה מעורפו. הוא היה בביתו, במיטתו. בגדי לילה היו ספוגים בזיעה. הוא לא הבין, זה היה חלום?. לא יכול להיות, הוא ניסה לקום ממיטתו ורגלו נמתחה בכאב שורף והוא נפל ממיטתו. מקלל כשראשו נחבט כנגד הרצפה. הוא פתח את עיניו וניסה למקד אותן, האקדח היה לידו. על הרצפה. דם על ההדק.