ההופעה

אני מוציאה גומייה קטנה מהנרתיק שלי ומהדקת אותה מסביב לתסרוקת זנב-הסוס שלי– שחלקה העליון משוח בחצי בקבוק ג׳ל. אני מביטה על עצמי במראה. חסרת כל איפור, וידיי ואוזניי נראות משונות בלי כל העגילים והצמידים הצבעוניים שאני תמיד שמה. גופי לבוש בבגד הגוף השחור ובטייץ החלקים שהורו לנו לבוא איתם. חברה שלי נגלית מאחוריי בחיפוש אחר התיק שלה.
״..לעזאזל עם הברכיות המטופשות!״ אני שומעת אותה ממלמלת. ״את צריכה עזרה, דנה?״ אני שואלת ומתכופפת כדי לעזור לה לחפש, אף-על-פי שיש לי עוד מיליון דברים לעשות לפני שאנחנו עולים להופיע.
״לא, תודה, שני,״ היא מחייכת. ״אוף! נראה לי מישהו לקח אותן בטעות!״ וחיוכה נמחק מעל פניה כמו דבש נוזלי.
אני ניגשת אל עמדת התלבושות ולוקחת את השמלה התכלת עם הבד הנעים, ולדברי אביב, ״הבד הכי רך שהרגשתי בחיים שלי״. מכיוון שהיא גמישה, אני לובשת אותה מעל ראשי ומצרפת לסתרוקתי סרט כחול שהיה מוצמד אל הקולב.
״מצאת את הברכיות?״ שאלתי כשדנה התקרבה אליי בשביל לקחת את הקולב עם השמלה הורודה הזרחנית שהיא תמיד שנאה כל-כך. ״איזה כיף לך,״ היא אומרת בקנאה בהביטה על שמלתי. ״הלוואי שקרני הייתה נותנת גם לי ללבוש שמלה כחולה..״ היא נאנחת כשהחליקה את השמלה מעל לראשה והצמידה את הסרט התואם.
קרני היא המורה שלנו. היא די נמוכה, יש לה שיער ג׳ינג׳י ופניה מזכירות מעט פני סנאי. למרות זאת, יש לה מוטיבציה חזקה והיא מורה ממש מצוינת.
״בנות!״ היא נכנסת עכשיו לחדר ההלבשה שמלא ילדות, קטנות וגדולות, מתרוצצות בשמלות וחצאיות וסרטי ראש וסיכות והשד-יודע-מה. ״ההופעה שלנו היא ההופעה השלישית, מייד אחרי בלט קלאסי-״
״יודעת, יודעת,״ אמרה ניצן בקול המעצבן שלה. ״מה אתן רוצות?״ היא אמרה כשכולנו הסתכלנו עליה בתוכחה, אחת מתוך שלוש הבנות מהקבוצה שלנו שמשתתפות בנוסף בחוג קלאסי, לבושות בחצאיות טוטו ורודות וכפפה לבנה ארוכה ביד אחת. ״היו לי שני מופעים, נשארו לי שני מופעים. זה נורא מלחיץ!״
״תודה, ניצן,״ אמרה קרני בקרירות-מה. ״כולכן מוכנות? אני אעבור עכשיו על הצבעים של השמלות..״ היא הרימה אל עיניה דף שעליו רשומים אינספור מילים, תרשימים ותזכירים בצבעים שונים של עטים. ״שתי בנות עם שמלות ורודות, שלוש עם תכלת, שתיים עם כחול כהה ושלוש עם טורקיז. נכון?״ היא שאלה, והנהנו. ״אז תמתינו כאן. בהצלחה, ניצן, קים, כרמל.״
בנות הקלאסי התרוממו על רגליהן וניגשו לבמה. יכולנו לשמוע את המוזיקה מתנגנת, ואת רגליהן הקלילות נעות על הבמה, ומחיאות הכפיים הסוערות. החזקתי חזק בידה של דנה. עכשיו זה התור שלנו, חשבתי.
״זה היה מקסים! שרמנטה!״ אמרה ז׳קלין, המורה הצרפתייה לבלט קלאסי, כשהן ירדו במדרגות לחדר ההלבשה. ״ביהצ׳לחה, קארניי,״ היא אמרה במבטא הצרפתי הכבד שלה וחיבקה את קרני.
כרמל, ניצן וקים הלכו לתאים בשביל להחליף במהירות בגדים לבגדי הג׳אז, ואנחנו חיכינו להן, מודות על כל דקה של עיכוב העלייה לבמה.
״אתן תהיו מעולות, בנות,״ אמרה קרני כשהתפצלנו: חצי קבוצה הלכה לצד השני של הבמה, וחצי קבוצה נשארה בצד הזה. אני ודנה היינו בחצי השני של הבמה, ולא הרפיתי מידה עד שלא עמדנו במקומות שלנו.
״קבלו במחיאות כפיים את.. קבוצת הג׳אז!״ אמרה קריינית המופע, האורות נדלקו. ״בהצלחה, לחשתי לדנה כשטיפפנו בצעדים קטנים למרכז הבמה, כמו בחזרות.