החדר

נכנסתי לחדר, הוא היה גדול ומרווח עם קירות בצבע חום עם כתמים שחורים. שישה כסאות עמדו באמצע החדר בעיגול גדול, היישבתי על אחד הכיסאות. בכל כיסא מישהו ישב חוץ מכיסא אחד, הדלת נפתחה והשמיעה צליל חריקה, כשהיא נפתחה ונסגרה. "אז כולנו כאן עכשיו" אמר האדם שנכנס הרגע לחדר, הוא התהלך בננו נגע בנו, או לא נגע בכלום. "הוא לא פה" האדם שלצידי אמר, לא סובבתי את הראש כי זה מסוכן, אבל לפי קולו ידעתי שהוא אדם מבוגר. "כל הכבוד חמוד" האדם אמר, שמעתי אותו מתקרב אליו ומתחיל להביץ לו. אחרי שניות אחדות הוא הפסיק, הוא חזר להתהלך מסביבנו והתחיל לומר "לא מדברים פה, אלה עם כן אתה רוצה להיבחר". מולי ישבה אישה, הוא בעתה במשהו מעל ראשי, אני יודעת שזה מסוכן להסתכל על מישהו. אבל הסקרנות הרגה אותי, אולי רק מילולית, אבל פה זה באמת יכול לקרות, לאישה היו עיינים חומות ושער שחור, שום דבר מיוחד. כשהאיש חזר לדבר ישר מיהרתי לסגור את עיניי "עכשיו אתה" הוא אמר וסימן למישהו שאין ביכולתי לראות. "קום!" הוא פקד "עכשיו בוא אחרי, תוציא מפה פתק" שמעתי את רשרוש הדפים כשהוא בחר פתק, אחר כמה שניות שנראו כנצח, הוא הוציא פתק וקרא אותו "אלינה" הוא אמר, אני מייד נעמדתי וקפאתי במקומי, "בואי לפה" האיש אמר בנימה רגוע ונחמדה. אני ציתתי והלכתי אליו, הוא שם יד על כתפי ואמר "עכשיו בואו נתחיל" והפיל אותי על הריצפה.
אני נזכרת באתמול, הוא נבחר אתמול, הוא סבל אתמול, הוא הלך אתמול, ועכשיו תורי.