החיים שלה

היא באמת האמינה בזה, ואפילו תקופה ארוכה.. שהוא זה שצריך להודות לה.
הרי זה בעייתי לצאת איתו, צריך להיות מאוד פתוח ומקבל בשביל באמת להרים את הקשר למעלה. הוא שונה.. זה מורכב.. זה לא שכולם חושבים ככה?
זה היה קשה. באמת קשה. המשפחה שלה לא הבינה למה היא עושה את זה, ולפעמים גם היא עצמה, והחברים שלה היו סנובים אליו.. והיה להם מורכב שכזה כל הזמן.
אבל היא הצליחה להחזיק מעמד, וחוותה את זה כמה שנים טובות, והרגישה כזאת מוצלחת ואדם טוב שנמצא כמה רמות מעל כולם.

אבל אז, אחרי שהקשר נגמר, וכולם אמרו לה "הפעם תביאי 'נורמלי' בבקשה", היא לא רצתה. היא רצתה שוב פעם כזה.
כנראה שזה יותר קל בשבילה, ככה היא לא צריכה להחליט מה היא, ומה היא אוהבת או מעדיפה.. ככה אף אחד לא צריך לנסות לקבל אותה, והיא לא צריכה לקבל את עצמה.

היה לה הרבה יותר קל לתפוס את עמדת החזק שמכיל את החלשים.
אבל הסתכלתי עליה מדי פעם, והיא נראתה לי הכי חלשה בעולם. והיא זו שצריכה להודות לו..
ולצאת למסע החיים שלה, ולהבין פעם אחת ולתמיד מה היא באמת רוצה..
וכנראה להמשיך להיות המטורפת הזאת שאף אחד לא מבין.. אבל טעים לה, אז מה זה משנה לכם?