היא אבודה

ליבי הלם בחזקה ולא ידעתי לאן פניי פונות, אבל רגלי דהרו כאילו יודעות הן את הדרך, רצתי מהר ככל יכולתי רק כדי לברוח מהנורא מכל, רק כדי שהדבר אשר רודף אותי יאבד את דרכו ויעזוב אותי במנוחה .
ופתאום ממש בתוך שנייה הכל נעלם.
ליבי נרגע …או שמה הוא הפסיק לדפוק, רגליי כבר לא רצו , כבר לא רציתי לברוח , גם לא היה לי לאן כי הכל נהיה שחור מצדדיי מתחתיי ומעליי .
ואז הוא בא , ראיתיהו מרחוק עוד והליכתו הייתה נאה כמו תמיד, מרגע לרגע שעבר הוא רק נהיה יותר ויותר קרוב אליי, עד שהגיע לגמריי ונעמד במרחק נשימה ממני.
הסתכל היישר אל תוך עיניי ולא אמר דבר ואז הסתכל על שפתיי ושוב פעם אל תוך עיניי ,פתח את פיהו כדי לומר משהו אך הדבר היחיד אשר יצא ממנו היו אדים קלים..ולאט ממש לאט קירב עצמו אליי עוד יותר ידיו משכו את גופי לגופו שלו ופיהו נצמד לשפתיי, שפתיו נעו באיטיות ועדינות על שלי .. כאילו מפחד לפגוע בי ופתאום הכל הפך לאגרסיבי ,השפתיים כאילו עוד שנייה בולעות אותי…ידיים נגעו וקירבו אותי אליו בחוזקה כאילו מפחד לאבד אותי ועוד שנייה אברח ..כאילו השתוקק לי זמן רב מדי .
עם כל אשר הלך ועבר באותו רגע שיתפתי פעולה כיוון שרציתי אותו רציתי שיהיה שלי ואני שלו,כלכך השתוקקתי לו שגם אם היה פוגע בי באותו רגע לא היה לי אכפת העיקר שיהיה ער לעובדה שאני קיימת
הו אהובי שלי כמה שחסרת לי
ואז שוב הכל נעלם כלא היה
וליבי החל שוב פעם להלום כאילו קרה הנורא מכל
אך הפעם זכרתי את הסיבה
ושוב פעם רגליי דהרו קדימה
היכן אהובי, היכן הוא נעלם שוב פעם?
לא ברחתי, לא פחדתי שהנורא מכל יתפוס אותי
אני רצתי לקראת אהובי אשר אבד כי נעלם הוא ממש מתוך ידיי, האם זה בכלל נשמע הגיוני ?
רצתי מהר ככל יכולתי והפעם ידעתי שאני הרודפת ולא רודפים אותי
ובתוך שנייה ממש תוך רגע קטנטן, חצי צעד מהריצה
הכל נשכח ושוב לא הבנתי לאן פונות פניי אבל ידעתי שעליי לרוץ, כי רגליי יודעות הן את הדרך וליבי לא סתם דופק כאילו עוד שנייה יוצא מתוך חזהי
רצתי , ברחתי ? לא משנה מה העיקר להגיע ליעד אשר פונות רגליי .