היו היה וחלמתי חלום

היו היה וחלמתי חלום. ובחלום, אני הולך על גבעה, או על ערימת טרשים כזו או אחרת (או כזו או אחרת), והכל אפוף בשכבה דקה של ערפל לבן.- כמו איזה שפיך קוסמי שניטז על העולם במהירות מקרוסקופית.- בקושי זז.
אני צועד כשלגופי טי- שרט ישנה, ומכנסיים קצרים משובצים, ולרגליי נעלי עבודה גדולות כבדות וישנות. קר, ואני מחבק את עצמי בזרועות השלד הרועדות שלי.
אני צועד עד שאני מגיע אל עמק עצום בגודלו, שכל שיטחו מלא גרוטאות.- חפצים שאין בהם יותר צורך. אור הירח המלא מתגנב ומסתנן דרך הערפל, ומאיר: בובות גדועות איברים,
ומכשירי חשמל שאיבדו רוח חיים.-
שטיחים שנקרע בהם חור, ופסלי אלילים שבורים.
אני מוסיף לצעוד,- לאט לאט, כדאי שלא להחליק ולנפול. משהו אומר לי, שדברים שנופלים בעמק הזה, לא מוסיפים עוד לקום.
חור אקראי נפער לשניה בערפל השפיך, וכוכב רחוק מנצנץ, ומאיר לי דבר מה המונח בערימה. זו קופסא. אני מתכופף להרימה, וברכי החלשות חורקות. גם הצירים של הקופסא חורקים. היא עשוית ברזל אכול חלודה, והמכסה רק בקושי נפתח. אני מכניס את ידי פנימה אל החלל הקודר- המתפורר, ומוציא משם,- הפלא ופלא.- פרח שאינו נבול.- פרח צעיר, שעלי הכותרת שלו מבהיקים על פני ערמות הפסולת המרקיבות, כמו פלג מים במדבר…
פלג מים במדבר…