היי,קוראים לי אנה
אין לשכפל,להעתיק,לעשות צילום מסך לשום קטע מפה.
זה היה יום רגיל,כמו כל הימים האחרים.
לא
בעצם,
הוא לא היה רגיל,קרה בו משהו שונה מהרגיל,
בארוחת 10,כולם הוציאו את הסנוויצ'ים שלהם, ואני כמובן,הייתי אחת מהם.היה שם שוקולד,וברגע שבאתי לתת את הביס הראשון ,מישהו מאחוריי צחק ואמר "אין פלא שהיא כלכך שמנה,היא אוכלת לחם עם שוקולד כל היום".
זרקתי את הלחם ורצתי לשירותים, לא יודעת מה הרגשתי באותו נרגע,האם זה היה בושה?
או שזה הייתה המציאות.
חזרתי למקום שהייתי לפניי ושאלתי חברה" אני שמנה?"
היא לא ידעה מה לענות לי. היא שתקה.
חזרתי הביתה בוכה,
הרגשתי רע כלכך
משהו שאני לא יכולה להסביר.
הלכתי למראה ופתאום ראיתי את האמת, עליתי על המשקל והתחלתי לבכות.
בדיוק באותו הרגע אמא קראה לי לארוחת צוהוריים בצלחת שלי היה ,2 שניצלים ,ספגטי עם רוטב וכמה ירקות.
אמרתי שאני לא רעבה ורצתי לחדר.
ומשם הכל התחיל.
תגובות (2)
זה ממש עצוב :,( חבל שיש אנשים כאלה. לדעתי בנות צריכות להראות, להתנהג ולאכול מה שהן רוצות ואוהבות ולשים פס על כל השאר, שהם יעשו מה שהם רוצים ויגידו מה שהם רוצים זו הבעיה שלהם! דרך אגב, זה אמיתי?
פחות או יותר..
לכל אחד יש את הסיפור שלו איך הוא נכנס לזה.
שלי קצת שונה אבל שוב,אותו עיקרון.אולי מתישהו אני אכתוב את שלי.