הינה זה חוזר ..

האף שלי קטן בחזרה, הזנב נעלם, הפרווה נעלמה וחזרה לעור שלי. איבדתי את צורת הזאב שלי. העיניים שלי היו מטושטשות והשתחרר פיהוק. מכל עבריי השתנו חזרה עוד חברי הלהקה. התחלתי להתרחק, כדי לקבל פרטיות. המשכתי ללכת, פוסעת בין שיחים. מחפשת מקום לנוח. אני מבחינה בצלקות חדשות על הידיים שלי. שוב לא התאפקתי ורבתי עם האחרים? אני נוזפת בעצמי. אין לי כוח יותר. אני צונחת לתוך אחד השיחים, ונרדמת מיד, עד לבוקר.