היציאה 12
הוא פשוט פתח את הדלת, ויצא… זה היה מאוד מבהיל…
זה היה בין תל-אביב לחיפה, ככה שלקח הרבה מאוד זמן עד שהרכבת עצרה. השמועה התפשטה בכל הקרונות כמו אש בשדה קוצים. כולם שאלו עשרות שאלות מבוהלות את הפקחים המסכנים,- שהיו מבוהלים בעצמם, ולא ידעו להסביר כלום.
זאת אומרת.- הדלת לא הייתה אמורה להיפתח, ובכל זאת,- הוא הצליח לפתוח אותה בלי לשבור כלום.- לא ברור איך, ולא ברור למה. גם כשנמצאו הפרטים המזהים שלו, לא הצליחו למצוא אף אחד שהכיר אותו. כשהחוקרים בדקו את האייפוד שלו, התברר שהשיר האחרון שהוא שמע, ממש שניה לפני, היה הנעימה של שבלול. אני יודע כי הייתי מאוד מעורב בחקירה. אתם מבינים?- אני הרי הייתי זה שישב לידו על המדרגות. קראתי איזה ספר, ולא שמתי לב שמשהו קורה עד שהרוח בלגנה לי את הדפים. אני היחיד שהיה קרוב מספיק בשביל לראות אותו.- נמרח על המסילה, ומתרחק ממני במהירות של 200 קמ"ש.
כאמור.- זה היה מאוד מבהיל…
כשכולם ברכבת התחיל לצרוח ולצעוק ולרוץ לכל הכיוונים בהיסטריה, אני אספתי את הדברים שהוא השאיר מאחוריו, ובחנתי אותם בשקט. היו שם כמה תמונות, שבאף אחת מהן הוא לא הופיע, מחברת מלא בדפים עמוסי כתב צפוף, והיה גם את האייפוד, שבו הוא שמע את הנעימה של שבלול ממש לפני שהוא יצא החוצה. זה מה שאני יודע. החוקרים ניסו לסחוט ממני עוד דברים, אבל באמת שזה כל מה שאני יודע. סיפרתי להם גם שהיה לו מבט אפור כחלחל בעיניים, אבל הם לא קיבלו את זה כעדות רלוונטית…
כשהרכבת סוף סוף עצרה ב"בת גלים", אף אחד לא ידע מה לעשות עם עצמו. היו אומנם כמה אנשים קשוחים בחליפות, שפשוט המשיכו בדרכם ותפסו אוטובוס לאינשהו, אבל רוב הנוסעים לא הצליחו להחליט אם לרדת מהרכבת או להישאר, ואלו שירדו, לא הצליחו להחליט אם לצאת מהתחנה או לא. כולם הלכו במעגלים ושאלו שאלות. ולאף אחד לא היו תשובות…
אני לקחתי את הדברים, התיישבתי על ספסל בתחנה והתחלתי לקרוא את המחברת הצפופה. אם היו שם תשובות,- הם היו לחלוטין לא נגישות. האותיות והמילים היו קריאות, אבל הטקסט היה חסר כל פשר.- כאוס מסוגר. אני בטוח שהתשובות, אם הם קיימות, מסתתרות שם איפשהו במחברת, אבל אני לא מאמין שמישהו, חוץ מזה שכתב את המילים, יכול לפרש אותם נכון. ויש בזה משהו מתסכל, כי הוא היה יכול גם לצאת עם המחברת ולהשמיד את המידע ביחד איתו. אבל הוא השאיר אותה ברכבת… אני חושב שהוא רצה שיבינו.- אבל זה לא באמת אפשרי…
בכל מקרה, אחרי כמה דקות השוטרים שמו לב שאני לא מסתובב במעגלים כמו כולם, ותוך כמה דקות גילו שאני מחזיק את הראיות המרכזיות. בהתחלה אפילו שמו אותי במעצר והכל, ואחרי זה זימנו אותי כמה פעמים לחקירות. אבל לאט לאט הבינו שבאמת אין לי מידע לתת להם. אז הם שיחררו אותי…
את הגופה שלו מצאו מפורקת לחלוטין. הנתיחה שלאחר המוות, וכמוה גם החיטוטים בחפצים שלו ובמילים שלו, לא העלו אף לא קצה חוט של תשובה. אז אחרי כמה חודשים, התיק נסגר. והוא נסגר באותה הצורה ההרמטית והעדינה, שבה נסגרה הדלת אחרי שהוא יצא…
תגובות (0)