הלב שלי…

"ממהההה?!?!" שאלתי את הרופא כלא מאמינה..
"כן, אני מצטער חדשות כאלה אף פעם לא קל לבשר"
"לא, זה לא יכול להיות!! זה פשוט לא הגיוני"
"אני מבין שזה יותר מדי לעכל כרגע, אבל אל תדאגי שמנו אותך בראש רשימת ההמתנה, אנו נעשה הכל כדי שתיהיה בסדר"
"אבל.. אני לא מבינה, ראיתי את הצילומים, אין שום בעיה עם הלב שלי! הוא בסדר גמור!!"
הרגשתי מסוחררת לרגע, ידעתי למה הרופא מתכוון אבל פשוט לא רציתי להודות בזה..
"מבחינה חיצונית אין שום בעיה עם הלב שלך" אמר הרופא בקול מבין, אבהי כזה "אך מבחינה פנימית יש בו יותר מידי צלקות, יותר מידי כאב, פגעו בו הרבה פעמים, הרבה מידי. הוא כבר לא יוכל לרפא את עצמו. הוא מדמם מבפנים."
ידעתי שזאת תיהיה תשובתו. כל כך הרבה זמן הסתרתי את הכאב ושמתי חיוך מזויף על הפנים, עד שגם אני התחלתי להאמין בשקר המחויך הזה "אבל להחליף את הלב?" שאלתי "זה באמת הכרחי?"
" כן אבל אל תדאגי" הוא ענה בחיוך עצוב "ברגע שנחליף בלב אחר, בלב חדש, לא יהיה עוד כאב, לא יהיה עוד סבל, יהיה לך התחלה חדשה. התחלה טובה יותר. את.. את.. תיהיה מאושרת"
ובאותו רגע שהוא אמר את המילה הזאת, המילה שלא שמעתי כבר זמן רב, המילה 'אושר' העלתי חיוך על השפתיים, ובפעם הראשונה מזה זמן רב- הוא גם היה אמיתי.