הלוואי והיית איתי
אם הייתי מודע לכך שזה מה שאני עומד לעבור הייתי פשוט מסיים את הסיפור הייתי כואב מספר דקות או שניות אבל אחר כך הייתי מגיע למקום יותר טוב בהרבה בלי קללות ,צעקות ,ריבים, מכות, צלקות נפשיות ,סימנים כחולים.
ספגתי ספגתי והפנמתי עד שיותר כבר לא יכולתי
היום זה כבר לא משנה כי את חיי התחלתי במקום חדש ,נקי בלי כתמים של דם ,צלקות שלא רואים ,כאב לב .
נקודת העליה הייתה כמו אבן שירדה מהלב, כמו הר שהתפורר לגרגירים של חול
היום החרטה אוכלת אותם כמו אש אבל את הנעשה אין להשיב ומה הם לא היו נותנים בשביל זה
מילה אחת הייתה מונעת אבל אותה אי אפשר לומר כי לצערם הסוף כאן מר
תגובות (4)
וואו, אין מילים
הי, זו אני!
זה באמת מה שמרגישים :\
הנה דברים שלקוחים מצ'אט שלי עם מישהו שאני מנסה להסביר לו איך זה מרגיש:
תדמיין: אני מציירת ומזמזמת מוזיקה שאני אוהבת, ופתאום, בלי לשים לב, מעגל נוצא סביבי. מעגל של קללות, ולעתים קרובות מאוד, מכות.
ואני הולכת ברחוב עם בגדיי בנים ואוזניות ומשומקום ש' באה ואני ממשיכה ללכת אבל היא עוקבת אחרי ואני מגבירה את המוזיקה עד כדי כך שש' יכולה לשמוע אותה והיא מתחילה לקלל אותי והיא דוחפת אותי ומעליבה אותי עד שנמאס י אז אני בועטת בה חלש, רק כדי להרחיק אותה והיא בוכה לאמא שלה ואמא שלה אומרת לה פשוט להתגבר אזאני ממשיכה ללכת וחושבת שהיא הלכה הביתה אבל היא חוזרת ומשיכה עד שאני מגיעה למקום שהלכתי אליו
ולפעמים העיניים שלי נודדות לסרגל אבל אני מזכירה לעצמי שלא
-רק תבטיחי לי שלא תפסיקי עם סיפורים וציורים והכל!
לעולם לאאא!!!!!!!
~מבט של פיטר פן
איזה תיאורים.
איזה מדהים זה, פשוט אין מילים.
כול כך מרגש ועצוב.
מזמינה אותך לקרוא ולהגיב על הסיפורים שלי, אני מאוד אשמח :)