הם לא מדברים עלייך- חלק ב'

"מה זה חשוב?" הוא שואל,
והפעם עננת העשן מכוונת אל פניי.
"אם לא מדברים עלייך כלל,
סימן שאתה לא קיים" עניתי לו,
ושלחתי גם אני עננה אל פניו.
אני מניחה שזה משהו שלומדים בעולם מטורף הזה,
לעולם לא להישאר חייבים.
"אני כמעט בטוח שאת קיימת"
הוא אמר ותפס ברגלי בשביל להבהיר את הנקודה.
"אתה היחיד" מלמלתי מתחת לאפי.
הוא לא מבין את זה.
למה הוא לא מבין את זה?
למה הוא לא יכול להבין את העובדה הפשוטה שנמאס לי
להיות רוח רפאים?
שנמאס לי שאיש לא יודע שאני קיימת בכלל?
"אני מצטער" הוא אמר לאחר שנייה וקם ממקומו
"אין על מה" עניתי לו וחייכתי קלות.
לא רציתי להרחיק אותו, הוא היחיד שנשאר לי.
למה אני לא יכולה פשוט להפסיק להרחיק אנשים?
"אני יודע שפגעתי בך" הוא אמר והתיישב לידי.
"אני לא רוצה שתכעסי עליי" הוא אמר בשקט,
בזמן שהנחתי את ראשי על כתפו.
"לעולם לא" עניתי לו וחייכתי.
"מבטיחה?" הוא שאל, וצייר על כף ידי.
"מבטיחה"