המתקן

כפסיכופט הלך מצד לצד במטבח קטן, שהספיק רק לשלושה צעדים לכל כיוון – מהכניסה ועד לחלון קטן שליד הכיריים. ביד אחת תפס את סנטרו כחושב ואת ידו השנייה הוציא מכיס מכנסי הטרנינג לכיס הג'קט הביתי. הוא לא הצליח להחליט על מקום מחבוא מספיק טוב בשביל היד.
הנייד שלו שכב על שולחן אוכל קטן ועגול, שתפס חלק נכבד מהמטבח כולו. אריק חיכה להודעה שלא מיועדת לו אלא לזוגתו הטריה, אלה, שרק לפני 24 שעות הייתה האקסית הטריה.
אריק, בחור מיניאטורי וצנום, עם שיער שחור, קצר ושמנוני, שלא ראה מימיו מסרק. פניו רזות, בעלות תווים חדים ולא סימטרים, ואפיו הארוך והמחודד מעניק לו מראה עכברי.
בכל שנות חייו חווה אינספור אהבות כוזבות, שלושים וארבע שנים שהוא מסתובב חבול ופצוע מהמין השני. יוצא למסעות וחיפושים עיקשים כדי למצוא מישהי שתיתן לו להרגיש נשגב, מישהי שהוא יוכל לעזור לה במקום לעזור לעצמו.
על אף מראהו ועברו החבול אריק אדם מבריק למדי, הוא סיים בפתוחה מדעי המחשב חצי שנה לפני המועד המתוכנן ונכנס מיד לשוק העבודה. צבר ניסיון תעסוקתי במשך שנתיים ומאז הכריז, בפני עצמו, שהוא חייב לעזוב למקום אחר. חמש שנים חלפו להן ואריק נשאר באותה משרה, זנח את התפתחותו האישית כדי למצוא בת זוג, מהות.
אלה, שהייתה השותפה שלו במשך חמישה ימים, ראתה בו את כל מה שחיפשה בחיים הריקים שלה. הוריה הקרים והמנותקים יצרו ישות אבודה, רוח רפאים דיכאונית שמנסה לייצר שיח עם החיים בעזרת מהומות. אריק זיהה אדם נעדר ונחלץ לעזרתו. הוא הציע את שירותיו בכל דרך אפשרית בשביל להיות במחיצתה, להראות לה שהוא רואה אותה.
מן הסתם, אריק לא הכיר את עברה לפרטי פרטים אבל מניסיונותיו הקודמים ידע לזהות נשים פגועות וחבולות, כאלה שהוא חושב שיכול לתקן.
בכל שלושת ימיה הראשונים בדירה יצא אריק מהעבודה מוקדם, שלוש שעות לפני, רק כדי להזמין איתה אוכל שהוא לא אוהב. היא הייתה יושבת בדירה ומתבטלת, צופה בסדרות וסרטים, כל תוכן ובכל רמה, העיקר להפליג למקומות אחרים. בין סרט לסדרה צלצלה אליו משועממת ובדרך אגב רמזה שהבטיח שיזמינו יחד סלטים משונים.
למרות משימות דחופות בעבודה הוא עמד בהבטחות שלו, רצה לרצות אותה, לעזור לה, להראות לה אכפתיות.
ההתקרבות ביניהם התרחשה מהר מידי וכבר אחרי ארבעה ימים, מכניסתה לדירה, החלו לשהות יחד בחדרו הפרטי, שהיה הגדול מבין שני החדרים.
ביום החמישי ישבו לארוחת ערב על מיטתו המסודרת והנקייה. בסיומה זרקה אלה את קערות הסלט לשקית קרטון שהגיעה עם המשלוח והתיישבה בדרכה האופיינית, נשענה על הקיר כשרגליה מפוסקות וידייה מכסות באלכסון את בטנה ומפשעתה. אריק ישב קשוב על קצה מיטתו, כאופייני לאדם זר שלא בקיא בחוקים של בעל הבית ואינו רוצה לכפות את נוכחותו. הוא ניגב עם מגבון את ידיו ותחב אותן מתחת לירכיים שלו.
בבת אחת, ללא כל הכנה, אלה נפתחה בפניו וסיפרה עלילות מרושעות על אמה הקרה, שאפילו בשכר דירה מסרבת לעזור לה. מבלי לחכות לתגובתו פצחה בהתנצלות, הסבירה בפנים מדוכאות ועצובות שאינה רוצה לכפות את עצמה עליו, אך הוא, כהרגלו, התקרב אליה וחיבק אותה כידיד תומך, קבע שהכל יהיה בסדר. הוא התרגש לשמוע אותה מייבבת ומודה שמעולם לא שפגשה מישהו כל כך אוהב. דמעותיה הטובות הוציאו אותו מאדישותו הקבועה ובהחלטה של רגע, ללא כל קשר לתחושת עליונות והתנשאות על אדם בצרה, הציע לה, בטוב לבו הטהור, לוותר על החדר שהשכירה, לחסוך את הכסף, לעבור לגור בחדר שלו, שגדול מספיק בשביל שניים.
ההצעה הייתה מושלמת מבחינתה והיא קפצה מהמיטה מרוגשת ומאושרת. הוא הזקדף, חייך כמרוצה ושילב ידיים, ממש כמו מהנדס בניין גאה הצופה בפרוייקט הדיור שלו שהופך למציאות.
אלה הייתה כל כך מאושרת מההצעה שמתוך היסח הדעת התיישבה עליו וכרכרה את ידיה סביב צווארו הצר. היא הסתכלה לתוך עינייו ולא אמרה מילה, פשוט חייכה חיוך רחב ומרוצה. אריק נבהל מהסיטואציה, לא ציפה למשהו כזה, אלה לא נראת כמו שאר הנשים שנפגע מהן בעבר, בדרך כלל היו נאות פחות ומלאות יותר.
לאישה שישבה עליו היו נתונים שונים. יפיפיה וצנומה, הכי יפה שראה בחיים. עיניה החומות צרות ומעט עצומות, בדומה לאסיאתית. האף כמו כפתור קטן במרכז הפנים, מקושט בנזם מנצנץ, ומתחתיו שפתיה הדקות והבוהקות, נטולות סדקים וקילופים. את פניה העגלגלים והכהים מכסה שיער ארוך ושחור הגולש עד למותניים, שלאורכו פס עבה בצבע ירוק כהה שזר לסביבה המקורית
אריק ניסה להסתכל עליה ולהתרגש יחד איתה מההחלטה שקיבלו הרגע, אבל החזה הקטן והחשוף שלה, שהתעקשה להציג לכולם, בלבל אותו.
בכל אותם חמישה ימים נלחם בעצמו, התעקש להסתכל בעינייה הצרות ולא על שני שדיה הדחוסים, שיצרו חריץ קטן במרכז החזה, עליהם פינטז במשך שעות כשהוא נגע בעצמו בלילה.
הרגע ההוא היה מן הקשים בחייו, מולו ניצב אותו חריץ אגדי, שנדף ריח של קרם גוף מרענן, ואילו עשרה סנטימטרים למעלה, ניצב חיוכה המאושר שלמענו היה מוכן להקריב הכל.
היא הבינה, לפי עיניו המתרוצצות מטה ומעלה, את מלחמתו הפנימית, ובאקט זול שמשלמים עליו ביוקר, החליטה לתת לו את המינימום.
היא תחבה את ראשו הקטן בין שדיה המבושמים והתענגה כל כך להרגיש את ההתרגשות שמזדקפת בין רגליו. אך כדי לא להביך את היצור החלש שמרה על דיסקרטיות והמשיכה למרוח עליו את חלקי גופה החשופים.
אריק הדף את עצמו ותפס את צווארה. הצמיד אותה אל שפתיו בתנועה מקרטעת ולא האמין שהוא באמת חי את אותו רגע קורן ומשמח.

הם התנשקו בהתחלה באיטיות. אלה חייכה בחושניות, בכל הפסקה, ליקקה את השפתיים בעדינות ונשכה את השפה התחתונה, רמזה לו שהוא הגבר המגרה ביותר שקיים.
הוא יזם את הפסקות, דחף אותה ממנו כדי לקחת אוויר וכדי לא לגמור בתחתונים.
מאותו יום נהיו זוג, מבחינת אריק.
כששותף חדש ושמנמן נכנס במקום אלה לדירה אריק הרגיש מאויים, הוא לא ידע אם זה בגלל שהיא משתפת את כולם בחוויות המיניות שלה עם אחרים, או בגלל שהיא מרגישה מספיק בנוח לצאת מהמקלחת, רק עם מגבת, ולהדליק את הקומקום כשהשותף במטבח.
בעבר, לפני שנה בערך, אלה יצאה עם כמה גברים בו זמנית. לאף אחד מהם לא הפריע שיש לה אחרים ולה הפריע שלהם לא מפריע. היא סיגלה לעצמה התנהגות כזאת של שיתוף מורחב, לכל אחד סיפרה לפרטי פרטים על החוויה עם הקודם, איך הוא מזיין, איך היא מצצה וכמה פעמים הספיקו לעשות את זה עד שהיא צריכה ללכת כי יש לה עיסוקים אחרים.
החבר'ה שיצאה איתם לא קנאו אלא להפך, ראו בה משהו פחות מוערך, כל אחד חשב שאם לקודם היא מגשימה פנטזיות מיניות אז למה שהוא לא יקבל. מאותם רגעים של שיתוף מיותר כל אחד נהפך לחיה חסרת התחשבות בדרכה שלה. ואלה עדיין בילתה זמן איכות עם כל אחד, שמעה כמה היא יפה, כמה סקסית היא והכי חשוב, כמה שהם מטורפים עליה. היא רצתה שיהיו מטורפים עליה, שיחשבו עליה במשך כל הזמן ויעשו למענה כל – בתמורה היא מוכנה להעניק להם את עצמה.
אריק הלך בראשו אל המקומות האלה ללא מדריך, לבד, המציא לעצמו דברים שקרו והאמין בלב שלם שכל אלה היו בגלל טראומה, בגלל שלא היה לה עוד מישהו כמוהו, מישהו שיעזור לה ויציל אותה מהחורבות האלה.

את החגיגות של החודש ביחד עשו באיזה פאב שכונתי. הם ישבו על הבר, בקושי דיברו, אלה שתתה חמישה צ'יסרים ואריק לגם שליש בירה באיטיות. היא סיפרה לברמן שהוא דומה לאקס שלה, לא באמת היו לה אקסים אבל ככה הציגה אותם, זה גרם לה להרגיש שהתנסתה במערכות יחסים.
הברמן, שהיה הרבה יותר נאה מאריק העכבר, התחמק בנימוס והלך לצד השני כדי לשרת לקוחות פחות פלרטטנים. אלה התקוממה, ניסתה לצרף את אריק לכעס שלה, ניסתה להקים מועדון שונאים קטן לברמן החתיך. אבל אריק, שהיה שקוע במחשבות פורנוגרפיים שלה עם אחרים, לא הצליח להזדהות איתה. הוא פשוט הנהן והזכיר לה כמה היא יפה בעיניו. האוטומטיות שבה אמר את הדברים הציקה לה עוד יותר, לא מחמאות או הנהונים היא מחפשת אלא תשומת לב טוטאלית, שמישהו יקשר אליה בשרשרת ולא ילך לשום מקום אחר, שיהיה רק שלה ויתייחס רק אליה, בלי סוף, כל הזמן, שעל כל דבר יסכים איתה, שהיא תהיה המוקד העיקרי לתשומת לב.
באותו לילה אלה ירדה לברמן המתחמק בשירותים.
הוא יצא להפסקה והיא הלכה אחריו, מלמלה משהו לאריק שפשוט הנהן בחיוך אבל חשב דברים אפלים.
השירותים היו בסופו של מסדרון צר וחשוך, בקצה של הפאב. אלה הלכה אחריו עם חיוך מרוצה וסוטה, פתחה את התא שאליו נכנס בחוצפה וסגרה אחריה. הברמן נבהל והסתיר באינסטינקט את איבר המין החשוף שלו. אבל אלה כבר הספיקה לרדת על הברכיה, כי לפי ניסיונה, כשסיפורים משעממים גברים מעשים מעוררים אותם. הברמן הכניס את הזין למכנס והתעלם מטיפות השתן שנפלטו על התחתונים והיריכיים שלו. הוא הסתובב אליה לבוש וביקש ממנה לקום ולצאת, כשסירבה ונשארה על הרצפה עם חיוך שובב שאל כמה פעמים, בגמגום קל, מי הבחור הקטן שיושב איתה. אלה התעלמה מדיבורים וליטפה את הג'ינס שלו, התחילה בשוקיים ובחדות עברה למפשעה. הברמן דחף אותה ממנו עד שהשיבה לשאלה מה אריק בשבילה.
הוא רק ידיד שלי, מה יש לך? מה קשה לך? –
כשסיימה לענות הרפה הברמן את ידיו והג'ינס נפתח בקלות. ככה אלה השיגה את הריגוש שחיפשה והברמן התרוקן לה בפה.
כשחזרה לשבת ליד אריק מיד סיפרה לו שהברמן ניסה להתחיל איתה, ואיך שהיא נפנפה אותו והתרברבה בחבר שלה. אריק חייך אבל האמין שהזדיינה איתו ושנתנה לו לגמור בתוכה.
בזמן שהייתה בשירותים הספיק לשתות שלושה צ'יסרים של משהו זול, לסיים את השליש בירה ולהזמין מנה כפולה של וויסקי כלשהו.
אלה ראתה שהוא בעולם אחר ורצתה לחזור הביתה, אמרה שמשהו מציק לה, שהנוכחות של אותו ברמן, שלא חזר עדיין, מעיקה עליה וגורמת לה להרגיש לא רצויה.
אריק ביקש חשבון ולגם את מה שנשאר מהוויסקי שרק הזמין. הברמן חזר מהשירותים ואלה מיד כפתה על אריק נשיקה ארוכה וחושנית מדי לפאב, הסתערה עליו, העיפה את הלשון שלה לכל עבר וניסתה לבלוע עם הפה חלקים מפניו. אריק היה פסיבי לחלוטין, זרם עם מה שהיא רוצה, כרגיל. הברמן הובך והאדים מהסיטואציה, הוא היה עם נשים בוגדניות אבל במצב כזה עוד לא מצא את עצמו. המבוכה העצומה החזירה אותו בחזרה למקום מסתור, התיישב על הרצפה בתוך הבר, רק לא להסתכל לאריק בעיניים.
הוא לא רצה לפגוע באף אחד, הרי סרב בהתחלה, אבל החושניות, השובבות שהייתה לה בעיניים, כמו דמות מסרטי פורנו שהוא רואה. היא גרמה לו להרגיש גבר, אדיר, הוא מכל הגברים בפאב זוכה למציצה בשירותים, על זה היה לו קשה לוותר, הרבה זמן לא הרגיש כל כך מיוחד.
כשראה את אריק ואלה מתעלסים על כיסאות הבר כמו נערים חסרי ניסיון נעלמה בבת אחת כל ההרגשה של המיוחד, הוא כלום, כלי לריגוש, אין בו שום דבר מיוחד חוץ מהעובדה שהיא, אלה, ראתה בו פרויקט קטן ואישי.
היא לקחה ממנו את מה שרצתה ואין בו יותר שימוש.
ניסתה קודם להרשים בסיפורי אקסים, לייצר נושא שיחה, שכבר במשפט הראשון הרגיש לכולם כמו ניסיון כושל לגרום לעכבר שלידה לקנא, כי אריק שקע במחשבות על העבר שלה ומהצד נראה שהוא כבר לא מתרגש ממנה, אפילו בז לה בצורה כזו או אחרת.
וכשאלה לא הצליחה לקבל מחווה מהברמן ולא מבן הזוג שלה היא הייתה חייבת להשתמש בכישורים אחרים כדי להשיג התעניינות מינימלית בקיומה.

אריק הדף ממנו את אלה והוציא מהכיס האחורי את הארנק כדי לשלם.
כמעט בכל פעם שאכלו או שתו בחוץ, אלה הייתה אוהבת את רגע התשלום, את הרגע שבו אריק מוציא את הארנק והיא יכולה לראות את כל השטרות הישרים והמסודרים, להסתכל עליו בוחר שטר אחד או שניים מתוך העשרות שיש שם. לא פעם רצתה לבקש ממנו את כל השטרות כדי שתוכל, לכמה דקות, להתנהג כמו בנקאית, לספור אותם בעיון או אפילו להעמיד פנים שהיא גבר במועדון חשפנות, לזרוק אותם לאוויר ולקנות כלום.
הפעם אלה לא הסתכלה על אריק שבחר שלושה שטרות, אלא על הברמן, זה שהדי.אנ.אי שלו עדיין מרוח לה על השפתיים. הוא ישב שפוף מאחורי הבר ותפס את הראש, ברמן אחר החליף איתו שני משפטים ואחר כך נעץ מבט שופט באלה, שצחקקה ונישקה את אריק בצוואר.
הברמן השפוף הסתכל עליה מרצפת הבר. עצב וצער מילאו את פניו, הוא הרגיש איום ונורא, איך עשה דבר כזה למישהו שלמען ההגינות לא בליגה שלו. איך לא הצליח לוותר על התענוג הרגעי הזה, איך היא גרמה לו להתנהג באופן כל כך חסר רגישות כלפי אריק? עליה לא כאב לו, הבין כבר שניצלה אותו, אבל האיש הקטן שעדיין בחר שלושה שטרות היה נראה פתאום כל כך חבול וכאוב. הוא הרי לא מנצל אף אחד אז למה עשה לו את זה?
הברמן שנעץ מבט ריק בעינייה המאושרות של אלה הרגיש במעמקי נשמתו שחלק מפציעותיו של אריק הן באשמתו.
אלה ליקקה את השפתיים בחושניות לכיוון הברמן השפוף ורכנה לאוזנו של אריק, לחשה לו משהו, אריק הסתובב אליה בחיוך, נראה כמו אחד שהתבשרה לו בשורה משמחת ביותר. הוא בלע רוק והניח את הכסף על הבר, קפץ מהכיסא בהתרגשות והושיט יד לאלה כדי לזרז אותה ללכת.
הברמן המושפל רצה לצאת ולספר לאריק על כל מה שקרה בשירותים אבל משהו עצר אותו, זה לא היה הפחד מעימות עם העכבר אלא משהו יותר ריגשי. הוא האמין שאין אמת אחת בסיפור הזה ובכל אחד מהסיפורים שיסופרו היחיד שיפגע יהיה האיש הקטן והחבול ולכן ויתר והמשיך לשקוע ביסורים עד שנעלמו.

אריק ואלה חזרו לדירה שיכורים, אלה התעקשה לספר לשותף השמנמן על הברמן האנטיפט ואריק לעומתה ניסה להכווין אותה לחדר כדי להחיות את מה שלחשה לו בפאב.
השותף, בשונה מהברמן, זרם עם אלה בשיחה ואפילו צידד בה. שלושתם ישבו בסלון המשותף, אלה והשמנמן דיברו במשך שעתיים, רק דיברו, ואריק נרדם על הכורסה.
לבסוף אלה נכנסה לחדר לישון, לא חשבה בכלל להעיר את אריק ולקרוא לו להצטרף. בבוקר כששאל אותה טענה שלא רצתה להפריע לו בזמן השינה.

באחד הימים האחרונים, לפני ההמתנה של אריק להודעה, מחשבה מטורפת הזדחלה למוחו, היה קשה לו לומר אותה בקול רם, אפילו רק לעצמו, מבחינתו במחשבה הזאת כבר לא קיים שום חלק בלעזור לה, בהתחלה חשב שיביא אותה למקום טוב יותר, שאיתו יהיה לה כיף ושמח, שהיא תדע רק אושר אם תסכים להיות איתו בקשר אבל האמת היא שונה. האמת היא שהיא לא משתפרת והיא לא מרגישה רק אושר, הוא גורם לה צער, היא בוכה בגללו המון, התקפי הקנאה שלו נהפכו להיות חולניים. פעמיים, אפילו יותר, בשבוע היה מעיר אותה באמצע הלילה ושואל אותה אם היא מזדיינת עם אחרים, תוקף ומאשים, לא משאיר מקום לאדיבות או התעניינות.
בהתקפי הקנאה הראשונים התלהבה, שמחה מזה שהוא מקנא לה, כמובן שלא הודתה בכל מעלליה, והיו עוד אחרי הברמן, אבל הבטיחה לו שהוא הדבר האמיתי היחידי שיש לה בחיים, שהוא הפך אותה למשהו טוב יותר, שבגללו היא שמחה ומאושרת. המילים האלו גרמו לו כל כך להתרגש שהוא פרץ בבכי מעורר רחמים וקבע שכל מה שמעניין אותו זה רק שלה יהיה טוב.
בהתקפים האחרים כבר לא נשארו לאלה מילים מעודדות להגיד לו, הטירוף שהתמלא בעיניו נהיה יותר שטני ופסיכוטי, האהבה הענקית שהוא הרעיף עליה איבדה את החינניות ובכל פעם כזאת הייתה קמה בהפגנתיות, גם אם זה לפנות בוקר, ועוזבת את הדירה, מסבירה לו בצעקות, בווליום שמגיע אל כל השכנים, שהיא לא מזדיינת עם אף אחד.
הביטחון שבה אמרה את זה הטריף אותו עוד יותר, הוא רוצה שיהיה לה טוב וכל מה שמעניין אותה זה רק לדבר עם גברים אחרים, הוא משקיע את כל המשאבים שלו כדי שהיא תחייך לשארית חייה והיא לעומת זאת רואה אותו כמובן מאליו, לא מתייחסת לדברים שהוא אומר או להצעות שהוא מציע כדי לשפר את הקשר. אריק מדבר ואלה מתכתבת עם אחרים. היא הצליחה לזכות במה שרצתה ממנו ועכשיו כבר לא נשאר ממנו כלום, רק עיסה מעוררת רחמים של רגשות לא מווסתים.
המחשבה המטורפת לא עזבה אותו, במשך שבועיים הוא ישב בבית מבלי ללכת לעבודה, אלה כמובן נשארה גם כן בחדר, צפתה בסדרות וסרטים, לא שאלה למה הוא נשאר בבית, זה לא עניין אותה. אריק הסתכל עליה והיה בהלם מעצמו, כמה נמוך הוא הגיע, עד איפה עוד יוכל לרדת כדי למצוא מישהי שתתן לו לתקן אותה, שתיתן לו להעניק לה את כל מה שהיא רוצה?
ברגע אחד כל הייסורים שחווה התאדו, הכל נעלם. בנונשאלנטיות גנב את הנייד שלה והעתיק את כל הסיסמאות שיש לה ברשתות החברתיות לנייד שלו. משהו בתוכו היה נורא גאה בהתנהגות הזאת, הוא לא מוותר, הוא רוצה להגן עליה, להציל אותה.
מבחינתו, אותם שלוש דקות היו שיא העשיה שלו בשבילה, אבל היום, כשהוא הולך מצד לצד במטבח הקטן, מחכה להודעה מאיזה גבר נאה וזר. כל מה שהוא חושב על עצמו אלו דברים מעוררי רחמים, פתטיים. איזה טיפוס עלוב הוא נהפך להיות רק בשביל שמישהי תודה בפניו שהוא במצב יותר טוב ממנה, אין לו שמץ של מושג למה הוא מחכה. ואם תגיע הודעה שתאשר את כל מחשבותיו הוא יפרוש? יעזוב את הפרוייקט שלקח על עצמו? מה הוא בעצם מנסה להשיג או להוכיח?
המחשבות האלו אוכלות אותו כבר חמש שעות, היא הלכה ליום הולדת של חברה והשאירה לו זמן פנוי לאכול את עצמו. מתהלך כעוס על כל העולם, שונא אותה ואת עצמו יותר. אולי אם יגיע איזה זר נאה יוכל להפוך אותו לאויב משותף של שניהם, ממש כמו הברמן מהפאב השכונתי, זה שלא אוהב לדבר עם אלה.
בבת אחת הכל השתנה, אריק תפס את השיש של המטבח ופרץ בבכי, יילל לעצמו והתחנן למשהו דמיוני, ביקש שהוא עצמו השתנה, שהוא יפסיק לחיות באותה פוזיציה עלובה. נמאס לו, נמאס לו לקחת חפצים שבורים מבחוץ ולנסות לתקן אותם במחסן הרעוע שלו. לעקוב אחריה, לרגל ולחפש עדויות לחוסר הערכה שלה לא באמת יעזור לו, הוא לא יהפוך לגבוה ויפה תואר בגלל זה, הפעולות האלו לא יוסיפו לביטחון העצמי שלו, שמגרד את תחתית הבאר. הוא צריך לעשות מעשה, הוא חייב לסיים את מה שהורס אותו עוד יותר.
בשבוע האחרון הם נפרדו וחזרו בערך עשרים פעם, הסיבה העיקרית הייתה הערכה. אריק התחנן בפניה כמו מוצא להורג, ביקש שוב ושוב שתעריך אותו, שתבין עד כמה הוא אוהב אותה. התקיף משום מקום, זרק עליה מחשבות ודאגות שיש לו וציפה למצוא נחמה, אך במקום זאת קיבל אישה אדישה וצינית, שידעה בדיוק איפה ללחוץ כדי לגרום לבובה שממול לרקוד עוד קצת.
כמובן שאריק מעולם לא הודה בפניה, שלדעתו, חייו יותר טובים משלה, שהוא עצמו יכול לדאוג לה לחיים מהאגדות אבל ברגעי השפל בהם כרע ברך או נשפך לרצפה, לא האמין שחשב את הדברים האלו, מלמל לעצמו בין שיהוקי הבכי עד כמה עלוב הוא ושאיתו אף אחת לא באמת תהיה מאושרת. במקרים בודדים ניגשה להרגיע אותו אבל כשאישה מרגיעה גבר יותר מפעם אחת הוא נהפך בעינייה ליצור כל כך חלש, שמבחינתה הוא דוחה בדיוק כמו המקקים שפורצים הביתה בימים קרים.
אריק ניגב את הדמעות ולקח את הנייד מהשולחן, הוא הסתכל עליו והחליט להתקשר לאלה כדי להודיע לה שהם נפרדים, הפעם לתמיד.
באותו רגע בדיוק הנייד שלו הבהב, הודעה התקבלה מאחת הרשתות החברתיות, זאת לא הייתה הודעה בשבילו אבל כן לה הוא חיכה.
ההודעה הייתה גסה ומינית, נטולת כל רגש. סיפור קצר על מה רוי, ידיד או משהו של אלה, יעשה לה ברגע שהם יפגשו. לפי ההודעה מסתבר שרוי חושב עליה הרבה בלילות ומתגעגע לריח שלה ושל האיברים שלה.
לאותה הודעה התווספו עוד ארבע הודעות זהות בתוכן שלהן, תיאור בכתב של הפנטזיות המיניות של אדון רוי, ושאלות רטוריות עליהן אלה תצטרך לענות בזמנה הפנוי.
אריק קרא בחיוך עצוב את ההודעות, שוב ושוב, חזר על אותן שורות כואבות ומצמררות, ניסה להוכיח לעצמו באיזה סוג של מסוכיזם, עד כמה שהוא צדק לגביה. ההחלטה שגיבש רגע לפני ההודעה התחזקה, צריך להיפרד ממנה. צריך לעזוב אותה כי הוא עצמו לא רשאי לתקן אדם אחר, הוא רשאי לתקן רק את עצמו.
אריק העתיק את המשפט המיני ביותר שמצא באותו רצף של הודעות ושלח לאלה. היא, בינה לבין עצמה, התרגשה מאוד לשמוע שהוא מרגל אחריה, אבל כלפי חוץ התרגזה מזה שבן הזוג שלה לא סומך עליה ונהיה חטטן.
הם התווכחו קצת בהודעות כדי לדחות את הקץ וכשחזרה לדירה כדי לקחת את הדברים שלה, כביכול, הודתה בפניו שרק איתו הרגישה אחרת, שרק הוא מכיר אותה כמו שאף אחד אחר לא הכיר מעולם, שלידו היא מאושרת כמו ילדה, שהוא נותן לה סיבה לקום בבוקר, שהוא עצמו הסיבה שעדיין לא שמה קץ לחייה.
המילים שהוציאה מפיה והדמעות שזלגו מעיניה היו נקודת השבירה של אריק וגם ההוכחה המוצקת לכך שצדק לכל אורך הדרך, הוא יכול לעזור, הוא יכול לגרום לה להרגיש טוב עם עצמה, כל מה שהוא צריך לעשות זה… כל מה שהוא צריך לעשות זה רק לוותר על עצמו.