הערצה

"אני ממש מעריצה את נייל הורן!"

"מעריצה? מדוע?"

"טוב.. הוא חתיך, והוא שר יפה.."

"וזהו? זה מה שאת אוהבת בו? זה מה שגורם לך לסגוד לו?"

"לא! נו, השירים שהוא שר מלאים במשמעות, והם גורמים לי לשמוח.."

"אז את מעריצה אותו, או את השירים?"

"אותו, וגם את השירים."

"למה את מעריצה אותו?"

"אמרתי לך!"

"וזהו?"

"מה את רוצה?.."

"כלום, אבל לדעתי לא צריך להעריץ בן-אדם.."

"מה?!"

"תראי, אפשר ללמוד מבני-אדם, אפשר לשכול מהם, אפשר ליהנות ממעשיהם, אבל להעריץ אותם לא."

"מה הכוונה? הרי זה כמו להעריץ."

"לא. לאהוב אדם וללמוד ממנו זה שונה, מהעובדה שהערצה מלווה בהתכחשות לתכונות הרעות של אותו אדם נערץ, והיא גורמת גם לאובססיביות יתרה. מבינה?"

"כן, אבל.."

"אבל מה?"

"את מנסה להגיד שגם לנייל יש תכונות רעות?"

"ברור! לכולנו.. את לא יודעת מה הוא עשה בעבר, מניין לך לדעת שהוא פגע באחרים ועשה מעשים גועליים?"

"את צודקת. אבל ישנם הרבה מעריצים."

"שיעריצו, אל תלכי שולל אחריהם ואחרי אדם שאינך מכירה באמת.."

"כן.."

"את בסדר?"

"בטח, אני סתם מוטרדת מהעובדה שהערצתי מישהו כמו.. כמו…"

"עיוורת?"

"כן."

"לא נורא, כולנו טועים. לפחות עכשיו את יודעת שהערצה היא סתם התעוורות לאמת והעצמת האחר לשם מה."