הפסקת חשמל

אתמול בערך בעשר וכמה דקות בלילה, לרגע האחד האורות נכבו, נדלקו מחדש ושנית נכבו. הפסקת חשמל.
אז אמא שלי קראה מלמעלה שזה רק בכפר, כי היא רואה מרחוק אורות. אחותי לקחה את הטלפון שלה, והשתמשה בו כפנס, בשעה שאבא לקח גפרורים והדליק את העששית בעזרת הפנס של אחותי.
אח שלי הדליק את האור באייפון שלו, ודאג להאיר את הכל.
אמא שלי ירדה מלמעלה.
אבא החליט לצאת החוצה, ואמא שאלה אותו למה הוא יוצא, ועם זאת, מצאנו את עצמנו כולנו בחוץ.
אורות פנסי הרחוב דממו ושתקו.
מכונית נסעה שם, מטילה אור על הקרקע, והכביש והמדרכה נראו מיסתוריים ועם זאת יפים.
לאחר שהמכונית עזבה, שוב היה חושך.
השמיים היו סגולים, וכבר לא שחורים כפי שניתן לחשוב שהם מעל לפנסי הרחוב.
"תחשבו על זה שפעם ככה חיו." אמרה אמי.
"תראו את היתרון, תסתכלו על השמיים." אמר אחי, מצביע לעבר הכוכבים, ואני כבר מחפש את קבוצות הכוכבים שהכרתי בשיעור אסטרונומיה בבית הספר.
ואז החשמל חזר ופתאום כולנו שכחנו מהכוכבים, ורצנו הביתה, פנימה, כל אחד לעיסוקיו.
מצחיק, אנחנו מתחברים לאנשים הקדמוניים שחיו לפני החשמל, ואז בדיוק כשאנחנו שומעים את צליל ה"פאפ" של החשמל חוזר, שוכחים מהם.
כנראה שעל מנת להתייחד עם העבר, אנחנו פשוט צריכים לוותר על הקדמה לזמן מה, ולהבין מה האחרים הרגישו.