הרי נולדנו לעולם בו מישהו החליט בשבילנו

סיכום:
לפעמים נדמה לי שמסלול החיים שלנו קבוע מראש.
הרי נולדנו לעולם בו מישהו החליט בשבילנו מה נעשה.
כשיגיע גיל 6 נלך לבית הספר, 12 שנים. ותעודת בגרות מלאה.
אז מה אם אתה שונא ללמוד היסטוריה? זה חובה. אז מה אם יש לך הפרעות קשב וריכוז? תשב בכיתה.
ואם לא תשב ולא תלמד- לא תקבל בגרות, ואם לא תהיה לך בגרות אז גם לאוניברסיטה לא תתקבל ובטח שלא תמצא עבודה ראויה.
כשתסיים ללמוד, תלך לצבא. זה הרי חובה. חובתך להגן על המדינה. תשרת שלוש שנים או את, תשרתי שנתיים. כמובן שעדיף שתלך ליחידה מובחרת ותקריב את נשמתך בשביל להגן על הארץ הקטנה שלנו.
כשתסיים את השירות, מותש ועייף וצועק "עד מתי?". זה הזמן שלך לטוס- הודו, נפאל או דרום אמריקה. חצי שנה עד שנה. "הטיול הגדול" ואל תתפלא כשתטוס חצי עולם בשביל לנוח כשתשמע באנה פורנה "אחי, יש לך מצית? לא עישנתי שנה" או "ברי, אחי, אין מצב זה אתה?! זוכר אותי היינו בקורס מכ"ים ביחד לפני יותר משנתיים" הרי כולם טסים, כולם בורחים, זה כמעט בושה להיות בן 25 בלי לטייל במקומות רחוקים
ואז – תחזור, תרצה להתחיל את החיים. אין יותר מדי בלבולים – האוניברסיטה מחכה לך.. עדיף הנדסת חשמל או משפטים אבל אם אין ברירה אז גם מדעי המדינה.
תלמד, תואר ראשון זה חובה. ואז הופ הופ מהר – עבודה.
בדרך תאסוף לך איזו חברה, שטנית חמודה שישבה בשיעור לידך. מפה לשם החלטתם שזו אהבה.
והנה קול ששון וקול שמחה – חתונה. לא הספקת לחשוב, לעצור, לתהות והשטנית שלך מגדלת בטן שמנה.
מזל טוב! אתה אבא.. ועוד אחד כבר בדרך. הרי מעל גיל 30 זה כבר מאוחר לעשות ילדים.
תעבוד בעבודה המשעממת שלך מבוקר עד ערב ותחזור לתת נשיקת לילה טוב לקטנים
לא הספקת למצמץ והנה, סידרנו לך את החיים.
הרי נולדנו לעולם בו מישהו החליט בשבילנו מה נעשה.