התאבדות – תגיבו.

אתם יודעי מה זה לחזור מבית הספר וליראות ליגמור את החיים?
להיות מוקף כל יום באלו שלא רוצים אותך?
להרגיש לא שייך? לחכות כל יום עד רק בישביל להסתגר בחדר וליבכות?
לא , אתם ל יודעים , כי לכם אין חיים כאלו , אתם חושבים שזה מצחיק?
זה פוגע , זה מעליב , זה פצע נפשי שאף תרופה או זריקה לא תוכל לתקן .
זה פצע עמוק , והרעל חודר בעורקים , מחשבות איומות צצות בראש .
כי הרעל הזה , זה מה שהוא עושה , גורם לך לחשוב על דברים איומים.
אתה שיכור ממחשבות רעות , שאלות נוראיות , רצונות מטופשים.
בתוך ליבך אתה יודע שזה לא הדבר הנכון לעשות , ומה יהיה לאוהבך?
אבל מחשבות הסבל והבגידה משכיחות זאת מייד , רק סבל בראשך רץ.
אתה לא חושב פעמיים , לא משנה באיזו דרך תיבחר , הסבל ימריץ אותך.
כדורים , סכינים , התאבדות זאת מחשבה אחת , פיתרון קל ומהיר.
הרעל כבר חדר ואת הפצע אי אפש לתקן , אלא רק לכסות .
שום איש לא יעזור לך עוד.
הביטחון ניפגע , הרצון לחיות נעלם , מחשבת הסבל ממריצה .
״תיבלע את הכדור״ צועק לך חלק בגפך , זהו הפצע הנורא.
״מה יהיה על אוהביך?״ משיב חלק אחר , אך תמיד השני ינצח.
בלעת את הכדור ומכאן אין דרך חזרה , ואתה רק מבין מה נורא המעשה.
להתאבד , מחשבה מטופשת , עכשיו החלק השני מודה באשמה.
הכל ביגלל אותם ילדים , אלו שלעגו והכו, שצעקו וקיללו.
ועכשיו הם מבינים , הם מתביישים, הם למדו את הלקח .
הפצע נותר , אבל לא אצלך , אצלם הוא ניפתח.
הם מבינים , הם יודעים , שהכל באשמתם .
ההורים בוכים , וחלוף הזמן וזר פרחים על קבר מונח.
ועליו תמונת כדורים , והילדים מתחננים , להזדמנות שנייה.
אך הם לא מבינים , שהמעשה שעשו , החמור מכל , עשו.
ורק זיכרון צורב נותר בראשם , זכרון הבכי החלוש , של הילד.
ועד שקשה להבין שזה קרה באשמתם , זה קה ונעשה.
והם הבינו את הלקח שלהם , והוא את שלו…