זאבת ההרים המושלגים
זה לא שיר, זה לא סיפור אלא בין כלאיים

זו אני אלו אתם

זה לא שיר, זה לא סיפור אלא בין כלאיים

"גוף, שכל, נפש.
מי אני? מי אתם?
גלים של אי שפיות,
אי קטן של צדק.
כנפיים מכניות,
נוצה שבורה.
שחור ולבן,
אדום וכתום,
צבעים שמשתלטים עליי,
ועליכם?

אני זו אני,
אתם אלו אתם.
אנחנו דומים בשוני,
ושונים בדומי.
שחור זה לא לילה,
לבן זה לא יום.
דמעה זה לא רועה,
וחיוך זה לא טוב.
פצע זה שער,
והשער נסגר.
כך זה קרה,
וכך זה קרה.

תצחק, כל עוד נפשך בך, כל עוד לבך פועם, כל עוד הבל נשמותיך נשמע מבעד לשאון הזרם.
רקוד, כי אין עוד דבר אחר לעשות, כי גם לחייך מגיעה קצת טוב.
לא כל זהב נוצץ ולא כל פעם הוא זיוף, הסתכל טיפש! ראה את מלוא עולמך!
עמוד את הכוכבים וחלקם לקבוצות, הסתכל על השמש וחקור אותה.
תנסה לא לטבועה בטיפשות, ולא להכנעה לחכמתך או לצלילת דעתך!
המשך בדרך כי אם לא התקווה תימוג ותיעלם מן העולם הזה.
צבע את השמיים בכחול ואת הדשא בירוק כי זה הוא צבעם!
ראה את העולם דרך עיניך ולא דרך רגשותיך או פתח לבך.

והדבר הכי חשוב, אל תפתח את לבך לאנשים כי אחרת תיפגע מכך קשות, אם תיפגע. טוב זה לא מומלץ.


תגובות (2)

וואו, כתיבה צעקנית ותובענית, אהבתי.
יש הרבה מסרים פה..

14/11/2013 11:53

תודה:)

14/11/2013 12:31
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך