חלום מלחיץ- אמיתי לחלוטין, קרה לי באמת :)

ישבתי מול התווים שכתבתי, על המיטה האדומה שלי, והגיטרה שלי מאוזנת, בערך, על הברך.
פרטתי על מייתריה, וניסיתי לשיר את מה שעמלתי עליו כול כך הרבה זמן.
הצלילים שבקעו מפי, לא היו מה שציפיתי לו. הם היו כאלו, נו… מקרטעים מקצת.
הזיופים הקטנים הסבו לחי כאבים באוזן.
והמייתרים איכזבו אותי, אל יכולתי לפרוט את מה שכתבתי, ועם כן, זה יצא גרוע.
" אוקיי, זה לא מה שזה היה אתמול……" אמרתי. ושמעתי גיחוך מרושע, באוויר.
הסתכלתי הייטב על התווים, הורדתי את המשקפיים, והסטתי את שיערי הבלונדיני אל מאחורי האוזן.
" אה…. הבנתי." חייכתי.
אלו לא היו התווים שבאמת. ואני ידעתי מיד מי חיבל בהם.
היחידה שיודעת טוב מוסיקה וגיטרה, ושליחה של האוייבת הראשית שלי:
קיטי.
* * *
שמעתי את " חברתי לכיתה" דופקת על הדלת שלי בצרחות של:
" מה עשית לתווים שלי!"
כמעט ראיתי אותה בעייני רוחי מאחורי הדלת מנסה לפרוץ את הדלת.
ידעתי שמתישהו היא תיזכר מה הי אלמדה לפני חצי שנה.
זה לא איחר לבוא.
היא פרצה את בדלת בבעיטה.
" אמרתי לך שהדלתות גרועות פה…." אמרתי לבלונדה שנכנסה לחדר שלי.
" למה, לאזעזל, וכול שאר הקללות עשית את זה?" צרחה עליי סיסי.
שיערה השטני בלונדיני עף לכול מקום, הקראים על הסקיני ג'ינס שלה נראו יותר גדלוים חולצה הוורודה חשפה כתף לבנה, והפנים שלה, הוי הפנים שלה!
כועסות כול כך, זה כול כך הרס לה את הלוק היפה שבנתה בפעם הראשונה בחייה.
ועייניה החומות גדלו וגדלו.
" היו לי סיבות" אמרתי, סובבתי אליה את הראש, ראיתי שהיר אוצה להגיד משהו.
" ואין סיבה שתדעי יותר" חיייכתי תוך שיוף ציפרוניים.
הפרצוף שלה היה אדום.
" איפה קיטי עם התווים האמיתיים?!"
" גרסתי אותם"
" מההההההההההההה!"
"מה ששמעת בלונדה"
" את תשלמי על זה!"
"תדייקי, אני אצטרך לשלם על הדלת."
" לא עובד, זה לא מספיק טוב."
" אכפת לי?"
" אמור!" אמרה כסוף פסוק והפרצוף שלה חייך.
" פאק…." מלמלתי.
היא התחילה צחוק.
" לא הייתי צריכה לבוא אלייך!" צחוקה התטרף!
" יניייייי?!" נכנסתי לפאניקה.
היא הוציאה מכיסה את התווים האמיתיים.
" את בן אדם חרא!"
" מודה, אבל לא הייתה לך זכות לעזות את זה."
" אבל…."\
זה מלחתחילה לא היה גרוס! קיטי נתנה לך עותק ואת המקורי החזירה לי!":
" היא תשלם!"
" לא היא לא!"
היא יצאה מהחדר צוחקת והשאירה אותי לבד.
* * *
ואז שתיהן התעוררו מחלום בלהות.
כי בכללי הן החברות הכי טובות!