המ

את חולמת בהקיץ. את נמצאת ולא נמצאת. את בטווח ערפילי הליל. את נושמת נשימה יחידית. זעקותייך נשמעות שוב ושוב. לא פוסקות. מתחזקות יותר ויותר. את מחליקה מתוך ידיי החיים הקרירות. שמעבירות את כל השקרים אל תוך מקום שחור. שמכסה את הלב וגורם לפעימותיו לדעוך. את אוכלת לי את החיים לאט לאט. לא גומרת. עד הביס האחרון. רק אל תלכי. תישארי לצידי. אבל זה מאוחר. את בורחת ממני. ואני כל כך מצטער על מה שעשיתי. את רואה אותך מביטה מאוכזבת בי, מי שהרג את עצמו, הגופה של מי שכבר לא יחזור, את נמצאת בתוכי. את ידעת שלא כל כך קשה לי. את זאת שהפסיקה לנשום. את ידעת שאני הולך לעשות את זה ולא עצרת. כי את אני. את האש שבתוכי. את האמת. את הקושי. את האכזבה. כי את הלב שלי. את פועמת ופועמת. ואז נעצרת. את זאת שמחזיקה אותי. ואת זאת שהפכה לגוש שחור, אפל, וקודר. את כל אלו, ואת גם החזקת אותי עד יומי האחרון.