יום הולדת שמח – פרסי ג'קסון

היום, ה – 18 באוגוסט הינו יום ההולדת של הדמות האהובה על כולנו. אחרי המלכה אליזבת'. כן, כן, זהו מוח האצה שלנו – פרסי ג'קסון.

בינתים, כל חברי של פרסי מתארגנים להם בחוף הים. פרסי חושב שהוא יוצא לטיול עם אמא שלו לחוף במונטוק. הוא חושב. מה שהוא לא יודע זה שהוא טועה. כי אילו הוא ידע שהוא טועה, הוא היה יודע את הסוד, אבל אז הוא היה יודע שהוא יודע, בעצם אז הוא היה יודע, אבל לא יודע מה שהוא לא ידע ולכן החוסר ידיעה. אתנה, צאי לי מיד מהמחשב !!! ברגע זה !!
ובכן… מה אמרתי ?

אה, כן. יום הולדת לפרסי.
טוב, במקום לספר את זה בגוף שלישי, אני אספר את זה בגוף שלישי, ובכן…

"תתלה את הבלונים כאן, טייסון!" קראה אנבת', והצביעה לעבר מקום בו היה ניתן לתלות בלונים.
"איפה לעזאזל גרובר ופרסי?!" שאלה סאלי.
"לא! אסור להם עוד להגיע! זה עוד לא מוכן!" קראה אנבת'.
"אני לא מבינה למה אנחנו טורחים…" התחילה קלאריס.
"תסתמי!" צרחה עליה אנבת'.
"משהי כאן צריכה רגיעון…" מלמלה קלאריס.
"מדברת מי שבמוח שלה מתנגן נון-סטופ 'מכות'," אמרה אנבת' בחכמה.
"לא נכון!" קראה קלאריס…
(במוח של קלאריס:) דם. דם. דם.
"המממ… אנבת'?" שאל מלקולם ביראת כבוד.
"כן?" היא שאלה, מרימה גבה.
"יכול להיות שדי פיקששתי בעוגה…" הוא אמר.
"אתה מה?!" היא שאגה עליו.
היא תפסה אותו בצוואר והרימה אותו משם.
"רגע!" הוא קרא.
"מה?" היא שאלה, בוהה בו במבט חודר.
"רק בציפוי, בכתיבת ה 'יום הולדת שמח – מוח אצה'" אמר מלקולם.
"איך רשמת את זה?" היא שאלה.
"י-ו-ם -ע-ד-א-ל-ו-ט ס-מ-ק-ט-ג-G-א-j-Ə-א – מ-ע-ח" אמר מלקולם.
"אה, אז זה נכון!" קראה אנבת', וחייכה חיוך.
גם מלקולם העז לחייך, אבל אז לפתע היא נתנה לו סטירה בעוצמה כזו שהייתה יכולה לשבור בטון, אבל הלחי של מלקולם היא לחי של חצוי. לחי של חצוי מנצחת כל בטון.
"למה?!" הוא ילל בכאב.
"אתה הדאגת אותי לשווא!" היא צרחה עליו, "טייסון!!!"
"כן?" שאל טייסון, מפנה לאנבת' את העין היחידה שלו.
"אתה לא תולה את הבלונים!" היא צרחה.
טייסון השפיל מבט כאשר גילה שהוא מכין דג פוני מזהב.
"אני מכין מתנה לאח גדול!" הוא קרא.
"לא אכפת לי! בלונים! עכשיו!" היא צווחה.
"אנבת'…" התחיל כירון.
"שתוק!" היא צעקה, "אתם לא קולטים שהיום הולדת של מוח אצה צריך להיות מושלם?!"
"בסדר, בסדר," מלמלו כמה משם.
לפתע המכונית של פרסי נכנסה פנימה. מכונית כחולה.
משם יצאו פרסי וגרובר.
"הפתעה!!" צרחו כולם.
פרסי הביט בהם.
"עשיתם לי מסיבת הפתעה?" הוא שאל, מוכה תדהמה.
"מוח אצה!" קראה אנבת', וחיבקה אותו וזה מהר מאוד הפך לנשיקה רומנטית.
"עוד לא ראינו דם! עוד לא ראינו דם!" קראה קלאריס.
כולם בהו בה.
"תודה, כולם!" קרא פרסי, "וואו, ממש לא ציפיתי למסיבת הפתעה ביום ההולדת שלי. בעיקר לא אחרי שאף אחד לא ענה לטלפונים שלי."
"ברור!" קראה אנבת'.
"ועכשיו לברכות!" קראה סאלי.
סאלי עלתה לברך:
"פרסי היקר. אתה בן נפלא, אמיץ, גיבור, חכם, נעלה, נערץ, מדהים, מפליא, אהוב, חמוד, בחור שנראה נפלא בחיתול בגיל שלוש," ותוך כדי הציגה תמונות שלו באמבטייה מגיל שלוש.
אחר כך טייסון עלה לברך:
"אח גדול! אני אוהב אותך!"
וגם קאל:
"פיצה. הוקי. יום. כיף. לקטול. הרס. רצח. כיף. עוגה. תנו. לי," בירך קאל.
ולבסוף, איך לא, מוח אצה:
"מוח אצה שלי, אני אוהבת אותך כל כך. אתה מדהים. אתה הגבר המושלם," היא אמרה, והוא עלה לנשק אותה.
ואז הגיעה לברך לא אחרת מאשר… המלכה אליזבת' !
"Drink some teaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa with wooooooooooooooooooooooooootttaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaar. Delightful," היא בירכה.
פרסי מחה דמעה של התרגשות.
ואז אני עליתי לברך:
"מזל טוב, פרסי. אני רוצה להודות לך על כך שהיית מקור השראה. באמת. אתה מקור השראה לכולם. איך שאתה משחק בפליסטיישן, זה באמת מעורר השראה. תודה," אמרתי לו.
ואז עלה פוסידון לברך:
"ובכן, בן שלי, דע שאתה בן אמיתי לאל הים. למרות שאתה די ממזר, כי ילדתי אותך מחוץ לנישואים,"
"אתה ממזר?!" קראה קלאריס, "חהחה! חהחה! חהחה!"
ולבסוף, כולם פצחו בשיר:

יום הולדת, יום הולדת הנה בא!
לא אכפת לנו כלום חוץ מהעוגה!
לא אכפת לנו שגדלת בשנה,
העיקר שתביא לנו עוד מנה!

"עוגה!" כולם השתוללו וצרחו.
אנבת' הביאה את העוגה הכחולה וכולם אכלו ממנה.

אכן, פרסי חגג יום הולדת נפלא.