ילדה קטנה

היא ילדה קטנה, רוצה רק אור ושמחה, רוצה לדעת מזו אהבה, להרגיש נאהבת ואהובה. היא רוצה להראות מה היא שווה, לא רוצה לאכזב את ההורים ואת המשפחה. משנה לשנה היא גדלה אבל השמחת חיים שלה נהיית יותר ויותר קטנה. היא סבלה. החיים שלה נהפכו חשוכים בשנייה. היא כבר ילדה גדולה, בין בעיה לבעיה היא עומדת לבדה וכבר קרו לה פעמים שהיא נפלה. היא לא בוכה, היא למדה שאסור, אסור להראות כאב, אבור להראות אהבה, אסור להראות עצב או שמחה, אסור להראות שהלב שבור. כל רגש נשמר אצלה בבטן ונשאר סגור. היא כבר לא מכירה את עצמה מסתכלת במראה ושונאת את מה שהיא רואה. שואלת את עצמה למה היא הפכה, מחפשת את אותה הילדה הקטנה
שרצתה להרגיש נאהבת ואהובה, ובמקומה רואה ילדה גדולה שכבר כמעט הרוסה. היא הבטיחה לעצמה- היא לא נשברת, היא לא רוצה שעוד יסבלו כמוהה, היא רוצה לעזור למי שכר נשבר. וכשהיא מצליחה, זה גורם לה להרגיש טוב, שאולי בין האנשים האלה היא תצליח להרגיש נאהבת ולאהוב.